כל בוקר אני קם,
ונזכר שאת שם.
נהנת עם אחרים
ומכאיבה לי מבפנים.
ואני חושב ללכת,
לסיים עם המתכת,
כך שלא יכאב יותר.
רוצה לסיים את זה מהר.
לכם זה יכאב יותר ממני
ותחשבו מה הניעני.
לא תבינו איך זה קרה,
מה החלטתי, למה הכל נקרע.
אבל אז תבינו מה נשבר,
זה הלב שלי שנעקר,
ניתלש ממקומו, התנפץ לרסיסים
ועכשיו אני לא כאן, לא בין החיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.