את יושבת מהססת עוצרת לרגע את הנשימה
ושואלת בהיסוס, מה לא בסדר בגן העדן שהוא קורא לו אהבה
מנסה לחיות איתו את הרגע מנסה להרים מעט מבט
ולמצוא עוד סיבה, כדי להישאר איתו עוד קצת
העפר שבידיך אינו ניגלה דרך מסך העשן
ואם את מחפשת קצת שקט וחום, את לא תמצאי את זה כאן
את סוגרת את החלון, ונכנסת במהירות אל המיטה
"שהזיכרון יעלם עם המציאות" את ממלמלת אל תוך השתיקה
את מעדיפה להמשיך לחיות כך, אולי כי הבדידות נראת לך קרובה
אבל מה שיותר מפחיד לך לחשוב,
שזו באמת לא היתה בשבילו אהבה