ריצ'רד סגר את הטלוויזיה וכבש את ראשו בין ידיו. אלוהים. הוא
ניגש אל חדר האמבטיה, פתח את הברז ושטף את פניו. רגע לאחר מכן
הניח את ידיו לצדי הכיור והסתכל בבבואתו שבמראה. לפניו נגלה
גבר עייף עם פוני רטוב ופרוע. עיניו היו אדומות. לא מבכי אלא
מתשישות.
כאדם אשר עוסק כבר כמעט עשור במקצוע, ידע מקגרוגר דבר או שניים
על הטרור האיסלאמי העולמי.
רוב האמריקנים משייכים כיום את המונח טרור באופן אינסטינקטיבי
למושג "ערבים שרוצים להרוג אותנו". כמה שהם טועים, חשב
ריצ'רד.
טרור בראש ובראשונה הוא עניין פסיכולוגי. למעשה, מטרתו היא לא
ההרג. ההרג הוא רק האמצעי. מטרת כל ארגון טרור היא להעלות את
עניינם לסדר היום הציבורי על ידי גרימת פחד ציבורי. למעשה,
הסיקור הכלל עולמי שלאחר פיגוע - הוא עצמו המטרה. "תארו
לעצמכם," אמר להם פעם המרצה כשריצ'רד עצמו היה תלמיד בהרווארד,
במגמה לענייני המזרח התיכון, "שכל פיגועי הטרור בעולם לא היו
מסוקרים כלל על ידי התקשורת. אז נכון, פה ושם היו מתים כמה
עשרות אנשים, אולי אפילו אלפים או מיליונים. אך גם בשואה נרצחו
מיליוני בני אדם בשיטתיות על ידי הנאצים, ומעטים האנשים בעולם
אשר ידעו באותה תקופה על ממדי ההרג. תארו לכם אילו לא היו
סקירות הסטוריות בטלוויזיה, בספרים ובעדויות בשנים שלאחר
המלחמה, ייתכן שעד היום לא היינו יודעים על ממדי האירוע."
"מר צ'רלסטון," התפרץ מקגרוגר הצעיר, "איך אתה יכול להגיד כזה
דבר? מה עם המשפחות של אותם אנשים שנהרגו? מכרים שלהם? הם לא
היו מספרים לכלל העולם?"
מר צ'רלסטון הסתכל על תלמידו בחיוך עקום ועצוב. "עליך להבין,
ריצ'רד, את המציאות שבה אתה חי. אין אדם בעולם, כמעט, שיתחיל
לדבר על קרוב שלו אשר נהרג ומיד יעשו מכך עניין בכל העולם.
הכוח הוא בכוללניות. התקשורת היא מדיה המאפשרת את הגלובאליות
הזאת. כשאין מי שיספר את הסיפור, אין גם מי שישמע אותו."

כתוצאה מכך, ניתן גם להבין מדוע ארגוני הטרור העולמי, ובראשם
ארגון אלקאעדה, אינם סתם "ערבים שרוצים להרוג אותנו".
ארגון אלקאעדה (בערבית - "היסוד" או "הבסיס"), ובכינויו העצמי
"החזית העולמית האיסלמית למאבק בצלבנים וביהודים", הוא ארגון
טרור איסלמיסטי גלובלי, שהוקם ב-1988.
במקור, הארגון שאף להמשיך ולהרחיב את מאבק תנועת המחתרת שפעלה
נגד הכיבוש הסובייטי באפגניסטן לתנועת מחתרת עולמית, כלל
איסלאמית. מטרת הארגון היא להשליט את השקפת עולמו
הדתית-קיצונית על כל הדתות, לרבות האיסלאם המתון, ביצירת חזית
ג'יהאד נגד היהודים והצלבנים, להפיל את המשטרים הנוכחיים
במדינות האיסלאם, הנתפסים בעיניו ככופרים ומושחתים, לסלק את
ההשפעה המערבית ממדינות אלה ואת תמיכתן במשטרים המוסלמים
החילוניים, לקעקע את מעמדה של ארה"ב בעולם, ולהשליט את דת
האיסלאם כדת בלעדית ויחידה. הגרעין המקורי של אלקאעדה
באפגניסטן מורכב בעיקר ממצריים. הארגון איננו פועל במסגרת
היררכית ברורה, אלא כקונפדרציה של ארגוני טרור, שמוציאים אל
הפועל את האידאולוגיה והטקטיקה של הארגון. הארגון מעניק סיוע
ותמיכה בהיבטים שונים לארגוני טרור הדוגלים בג'יהאד עולמי
ברחבי העולם. פיגועי הטרור של הארגון נחשבים למתוחכמים, עתירי
דימיון ואסטרטגיים. כך בפיגועי ה-11 בספטמבר הצליח מספר לא רב
של אנשים, באמצעים פרימיטיביים, להפוך מטוסי נוסעים לפצצות
מונחות ולפגוע ביעדים חשובים ממדרגה ראשונה בארה"ב, באופן שלא
עלה על הדעת קודם לכן. בפיגוע במדריד שתוזמן לפני הבחירות
בספרד, הצליח הארגון להעלות לשלטון את המפלגה שמתנגדת להמשך
מעורבות בנעשה בעיראק ולנטישת ספרד את הקואליציה של ארה"ב
במלחמת המפרץ.
לאחר שלמד עובדות אלה הבין ריצ'רד את דבריו של מר צ'רלסטון.
בלא סקירה תקשורתית ולחץ מצד האזרחים, בעזרת הרג בלבד לא היה
משיג הארגון ולו אלפייה ממטרותיו.

מסתבר שהטלפון האלחוטי עדיין פעל. הצלצול הפתיע את ריצ'רד עד
שכמעט החליק לתוך האמבטיה. ריצ'רד הרים את הטלפון מהרצפה.
"הלו?"
"שלום, האם הגעתי לריצ'רד מקגרוגר?" הקול היה קולה הנעים של
אישה צעירה.
"כן", השיב ריצ'רד בריקנות.
"בוקר טוב ריצ'רד. מדברת ג'ואנה ספרינג ממשרד ההגנה
האמריקני."
משרד ההגנה האמריקני? מה לי ולמשרד ההגנה?
"מה שלומך הבוקר?" המשיכה ג'ואנה.
"את יודעת... כמו כולנו", נאנח ריצ'רד, "אין עבודה היום."
"כן, אני הודעתי להם."
"סליחה? למי הודעת מה?"
"הודעתי למכללה שלא תגיע היום לעבודה."
"מה? חשבתי שכל הרווארד בהקפאת פעילות היום! חבר שלי התקשר
אליי ואמר לי..."
"כן, גרג הוא בחור נחמד. ביקשתי ממנו אישית להתקשר אליך."
"ביקשת ממנו אישית?!"
"כן. כדי לוודא שהוא אכן מתכוון לקחת עליו את האחריות ולהחליף
אותך בעבודה למשך התקופה הקרובה."
לבו של ריצ'רד קפץ. שתיקה.
"רגע אחד," אמר ריצ'רד, "אני רוצה להבין. את התקשרת להרווארד,
אמרת להם שאני לא הולך לעבוד בתקופה הקרובה, ואמרת לחבר שלי
שיחליף אותי למשך כל הזמן הזה? בכמה זמן מדובר בכלל? ומה אמור
להביע כל העניין הזה???"
"כמה זמן שיידרש. הכל יוסבר לך כשתגיע לכאן."
ריצ'רד כבר היה לגמרי מבולבל.
"מה זה לכאן?"
"למטה משרד ההגנה של ארצות הברית. לפנטגון."
צחוק קל בקע מגרונו של ריצ'רד.
"ג'ואנה, או איך שלא אמרת שקוראים לך, בכל יום אחר הייתי משתף
פעולה עם הבדיחה הזאת שלך, אבל לא היום. יש לי מספיק דברים על
הראש. להתקשר אליי ולנסות לעבוד עליי בבוקר של פיגוע רצחני, זה
מילא. אבל לעשות את אותו הדבר לחבר תמים שלי, ועוד להגיד לו
שהוא הולך לעבוד כפול בזמן הקרוב, את זה אני לא מוכן לסבול."
"הוא גם יקבל משכורת כפולה."
"זה כבר לא מצחיק."
"מחכה לך רכב בחוץ."
"ביקשתי ממך להפסיק עם זה."
מבחוץ נשמע צופר של מכונית. ריצ'רד הרים את עיניו וראה בפינת
הרחוב מכונית שרד שחורה עם סמל האומה האמריקנית בצדה.
"בבקשה הזדרז," ביקשה ג'ואנה, "אנחנו רוצים להתחיל בהקדם
האפשרי."
ריצ'רד היה המום בפעם השנייה בבוקר זה. ג'ואנה ניתקה. ריצ'רד
התמהמה קמעה. לאחר מכן התלבש בחופזה, נעל נעליו, לקח את ג'קט
הג'ינס השחור שלו ויצא מהבית.
על מפתן הדלת שב והביט במכונית. זה אמיתי...
הנהג, שהבחין בריצ'רד, יצא מן המכונית.
"מר מקגרוגר?" הנהג פתח לפניו את הדלת האחורית.
ריצ'רד עשה צעד מהוסס. ולאחריו עוד אחד. ועוד אחד.
בסופו של דבר נטרקה דלת המכונית לצדו בחוזקה. ריצ'רד מצא את
עצמו בתא מפואר, שכמוהו ראה רק בסרטים על סוכני ביון למיניהם.
מימינו היה מכשיר טלפון. לשמאלו בר משקאות. וילונות הגיפו את
החלונות השחורים. חלונית קטנה נפתחה לפניו. פרצופו של הנהג
ניבט בה. "תרגיש בבית. נסיעה ארוכה לפנינו." החלון נסגר.
רק כשפנתה המכונית שמאלה מרחוב ריברדייל לשדרה המערבית, הבין
ריצ'רד כי גרג תומפסון הולך לעבוד קשה בזמן הקרוב.
אילו ידע מה מצפה לו, היה ריצ'רד מתפלל להיות כרגע במקומו של
גרג.