ללי תפסה אותי חזק- חזק והחלה לצעוק על כך שאני לא בסדר.
ללי עושה את זה כ-4 פעמים ביום, כמעט כל יום, יש ימים שבהם ללי
לוקחת מעט חופש, אבל זה מאוד נדיר.
ללי נראתה לי יותר ויותר עצבנית מרגע לרגע, בלי שום סיבה למען
האמת, פשוט החלה לצעוק שאני לא מעריכה את מה שהיא עושה בשבילי,
החלה לצעוק שאני בסך הכל מפונקת כפוית טובה, ושבלעדיה לא היה
לי איפה להיות ומה לאכול.
ללי צודקת, בלעדיה באמת לא היו לי את הדברים האלה, ובלעדיי לא
הייתה לה אהבה.
אחרי שהיא נרגעה היא הכינה לשתינו שוקו חם עם קצפת למעלה, כמו
שאני אוהבת, או לפחות כמו שהיא חושבת שאני אוהבת, למרות שקצפת
עושה לי בחילה.
רציתי להגיד לה את זה, האמת שהרבה זמן חשבתי על זה שאני צריכה
להגיד לה את זה, אבל לא מצאתי את הזמן הנכון, מפעם לפעם היא
נראית יותר מרוגזת באשמתי ואני לא רוצה להוסיף לצרות שלה.
יש לה הרבה צרות, ללי הזאת, כל פעם יש לה בעיה אחרת ונראה שאין
איך לפתור את הבעיות האלו.

ללי קוראת לי נחשית, היא אומרת שיש בי משהו די שטני, משהו
ערמומי כזה- היא אומרת שהיא שונאת את זה, אבל זאת הסיבה שהיא
עדיין אתי. היא הכי אוהבת את זה, היא מרגישה שיש עוד מישהו
כמוה, היא מרגישה שהיא טובה יותר פתאום. היא ידעה את זה רק
שהכרנו, שאני ככה, ואני אוהבת להיות ככה, ללי ידעה את הכל.
האמת שאני לא מדברת הרבה לידה, ונראה לי שזה טוב לה כי זה חוסך
לה דברים לכעוס עליהם, לפחות בדרך כלל, היא מעדיפה שאני אשאר
שקטה ולא אפריע לה... שקטה ונחשית.
אני רגילה לשתוק, זה טוב, ככה היא לא יכולה להתלונן שאני אומרת
את הדברים הלא נכונים, כי אני לא אומרת שום דבר, כלום.
ללי לפעמים מתחילה לכעוס גם מזה שאני לא אומרת לה מה אני
חושבת, אבל זה רק אחרי שהיא מרביצה לי, ואז אין לי שום סיבה
להגיד לה מה אני מרגישה או חושבת, אבל חוץ מזה היא לא מתלוננת
על זה. שאין לה שום דבר אחר לכעוס עליו, היא מאשימה אותי שאני
עושה לה דווקא, שאני יודעת מה היא רוצה ממני, ושאני עושה לה
דווקא, אבל ללי לא יודעת הרבה דברים, כמו מה אני רוצה בעצם,
ולמה אני נשארת...
זה בסדר, גם את זה היא לא צריכה לדעת.

שסיימתי את השוקו אמרתי "תודה" בלחישה מבוהלת כזאת, וזה די
ריצה אותה, היא אהבה שאני מפחדת ממנה.
אני לא אוהבת את ללי, היא טיפה רעה, אבל זה בסדר,
גם ללי לא אוהבת אותי.


(7.10.05)