כשהרוח מכה על פני,
ומעיפה את שיערי גבוה,
רחוק, אליך, אלי.

כשעיניי נשואות לשמים
ומבטי נכנס לתוכי, פנימה,
עמוק, אליך, אלי.

אני יודעת,
זהו זמן מחשבה,
זהו זמן מחילה,
זו תחילתה של תשובה.

כשקולי פורץ החוצה,
ומרעיד את מיתרי הנפש בכוח,
ברוגע, אליו, אלי...

אז שא אותי אליך,
ושמע תחינתי למעלה,
וזכור עוד אדם קטן,
שמבקש עוד שנה,
עוד קצת מחילה,
את תחילתה של תשובה.

אליך, אלי...