הימים עוברים התחנות מתחלפות.ככה אני יושב עם הטלויזיה.גבר בן
40 בערך,כרס קטנה ובגדים שממש לא לפי צו האופנה האחרון.
ככה הייתי יושב שעות ולפעמים גם ימים עם העיניים פתוחות מול
הטלויזיה. העיניים לא זזות רק ממוקדות לכיוון הקופסא, מביטות
בתחנות המתחלפות רק האצבעות היו מחליפות מיקום על הכפתורים
האפורים של השלט המאורך,פעם להעלות ערוץ פעם להוריד ערוץ
ולפעמים כשמשעמם הן מגבירות או מחלישות את הווליום של
הטלויזיה. לא חייכתי כבר המון זמן שלא לדבר על להתקלח או
להתגלח.
אני לא מעוניין במה שקורה בחוץ אלא רק בטלויזיה שלי, גם
כשאישתי קמה יום אחד וצעקה בכל הבית שהיא לא יכולה יותר ולוקחת
את הילדים ועוזבת גם זה לא שינה לי כלום, אני לא בטוח שזה קרה
ככה כי לא בדיוק הקשבתי לה, היא לא עניינה אותי .רק אני
והטלויזיה ימים,לילות,שבועות,חודשים. תיבת הדאר בבניין בטח כבר
התפוצצה מהודעות ממפרסמים לא מתוחכמים,מההורים ומחשבונות שונים
אבל זה לא שינה לי כלום, רק אני והטלויזיה. אחרי כמה זמן כבר
התחילו שידורים חוזרים ולראות את גלגל המזל בפעם הארבעים שאתה
יודע כבר את כל התשובות לא שינה לי כבר הרי אני מכיר רק
טלויזיה, רק היא מעניינת אותי. הזיפים כבר התארכו לזקן והגופיה
הלבנה כבר הצהיבה אבל זה לא עיניין אותי ,זה לא הטלויזיה .ככה
אני,
הימים עוברים והתחנות מתחלפות