לא זוכרת הרבה ממה שהיה, זוכרת שהיה טוב. לא זוכרת הרבה ממה
שקרה, או שמנסה לשכוח, הואיל וכל מחשבה גורמת לי
לאמביוולנטיות... מצד אחד רוצה וחושקת ואכן גם נחשקת, מאידך -
האם יש בזה טוב או רע? ואולי זה נורא?

עבדתי הרבה שעות והוא היה שם באותו המקום. תמיד זרק מילה חמה,
תמיד זרק מילים של חיבה, רצון, תשוקה, ריגוש - משהו שעשה לי
פרפרים בבטן אך ניסיתי להתעלם.

הוא בא אלי הרבה, עמד לידי, הסתכל עלי מקרוב - אהב את המראה
שלי, את הניחוח שלי, ואת צורת הלבוש שלי - לפחות כך אמר לי.
וכשהייתי תוך כדי עבודה - היה מתקרב אליי, מסתכל לי ישר
בעיניים ולא נותן לי לעבוד. הייתי נבוכה ולא התביישתי להגיד
לו. אמרתי לו שנעיצת העיניים שלו גורמת לי לבילבול - אני תמיד
כנה וישרה ולא מתביישת להגיד דברים. והוא ענה בחזרה - שזאת
מטרתו - לגרום לי להתבלבל.

והוא אכן הצליח במשימתו - כן כן - זה היה הבוס שלי בעבודה.
לא רציתי שיהיה משהו כי פחדתי, מה יגידו, איך יגידו, מה יהיה
ואיך יהיה. אך היה לו מראה מסוקס, היה בעל תהילה וכבוד ואולי
בסתר ליבי רציתי משהו, אך פחדתי.

זה החמיא לי מאוד שחשק בי, אך היתה לו אישה והכרתי אותה. דווקא
נחמדה, אך כנראה שאני הייתי יותר לרוחו.
קשה היה לי להיכנס למשרדו בענייני עבודה יום ביומו, כאשר הוא
בוחן אותי מכף רגל ועד ראש ומסתכל בי במבט שכאילו מפשיט אותי
בזוג עיניו החודרות - הייתי נבוכה כמו שבחיים לא הייתי.

הוא היה ניגש אלי כל הזמן עם ריח הבושם שלו ומבקש שאסביר לו
דברים בענייני עבודה, הוא תמיד נצמד וניסה להגיד שזה בטעות.
ניסה לדבר מעבר לענייני עבודה, אולי קצת הפריז בלשונו וסטה קצת
מהמוסכמות. בכל זאת עבודה - והוא מדבר איתי על...

הייתי מאוד נבוכה אך חיכיתי לשיחות איתו, חיכיתי להיות איתו
לבד במשרד רק לשם השיחות ותו לא. האמת - ידעתי שהוא רוצה more
and more, אך מאידך ידעתי שלא אתן לו כלום. אך היה לי כיף
לשוחח איתו על הא ועל דא. הוא היה מספר הרבה על רעייתו, כמה
שלא טוב לו עימה וכמה שהוא רוצה שינוי בחיים. הוא לא רצה לעשות
איתה ילד עד שאגיד לו האם אני מסכימה שיהיה בינינו רומן. ואני
לא רציתי - או שכן, אך לא אמרתי את האמת - אלא רק שאיני
מעוניינת להתעסק עמו בשל שאנו עובדים באותו מקום העבודה ובשל
שהוא גבר נשוי - אך בסתר ליבי רציתי מאוד.

כל פעם שהיה מתקשר אלי בטלפון הפנימי של המשרד - הקול החודר
והגברי שלו היה עושה לי צמרמורת, ויברציה - משהו - האם הרגשתי
נחשקת? האם חשקתי. כנראה שכן - אך מוסר, מוסר, מוס - כל הזמן
עמד לי לנגד עיניי.

הוא לא הרפה, חצי שנה חיזר אחרי בצורה  מטורפת ושיגע אותי.
הייתי חזקה, עד שיום אחד כשהיינו לבד במשרד - כבר הייתי בטוחה
שהכל הולך לקרות ברגע זה ולא רציתי, הואיל ופחדתי - בכל זאת
עו"ד מצליח, בכל זאת גדול  ממני בכמה שנים טובות, בכל זאת נשוי
והלבטים - היו רבים... הוא נעץ בי עיניו - חסם לי את הדרך -
חיכה שאדחוף אותו בכדי שיהיה מגע ביני לבינו ואני התאפקתי שלא
- למרות שהייתי קרובה מאוד לזה... התחננתי, ביקשתי שיזוז,
ביקשתי שיחדול מלחסום לי את הדרך, הייתי מאוד נרגשת והרגשתי
נחשקת ויותר... בערתי מבפנים ורציתי - אך לא - מוסר, מוסר
מוסר... הוא החל לגעת והנעתי את ידיו ממני - אתה נשוי!!! אז מה
הוא אמר לי? אני רוצה אותך כאן ועכשיו... פחדתי - - - - -

אך אנו עובדים באותו מקום עבודה, נסתבך - כאן ועכשיו הוא אמר
לי בטון גברי ונחוש... רעדתי מפחד אך היו לי פרפרים בבטן...
לפתע צעקתי - לא! צריך לחשוב מה ההשלכות של זה - ומה יהיה הלאה
ואישתך - אני מכירה אותה והיא חברה שלי - כיצד אעשה לה דבר
כזה? לא אכפת לי - הוא ענה - "כאן ועכשיו" במשרד - ברגע זה -
לא! צעקתי... אך תמיד זכרתי את השיר: "כשאת אומרת לא למה את
מתכוונת?!" האם זה לא באלף רבתי, או שזה לא וכן באותה המילה?
רק אני ידעתי בתוך ליבי מה זה - אך למרות שבערתי ורציתי -
ידעתי שאם יקרה משהו, גם בשל היותו נשוי וגם בשל היותי אז בורג
קטן במערכת והוא - הגדול, הנעלה - רק אני אצא הנפסדת... מישהו
בסוף יצטרך לעזוב את העבודה וזאת תהיה אני... דחפתי אותו
בחוזקה - למרות שרציתי מאוד... יצאתי מהמשרד לכמה דקות כדי
להתקרר ולהרגע - חזרתי ובקשתי ללכת הביתה, רציתי לעקל מה שקרה
ולחשוב על הדברים וההשלכות - ומה יהיה ביום המחר? מה הלאה?

יצאתי את המשרד ולמחרת הגעתי כרגיל  -  כאילו לא קרה מאומה...
באיזשהו שלב במהלך היום דברנו על הדברים - מאוד  נהנתי לדבר
עימו, הוא היה בר שיחה ואיש אינטלקטואל רציני - תמיד נמשכתי
לזה - חלק מהמשיכה שלי אצל גברים... דברנו ודברנו וראיתי שללא
הואיל - הוא נחוש לגבי, משתוקק אלי.

הבנתי שאני אשאר ללא כלום אם אעשה צעד שגוי - ומה עם רעייתו,
אותה אני מכירה - איני מסוגלת לעשות לה את זה.

החלטתי לחתוך. החלטתי לחפש מקום עבודה אחר וכך היה. בסופו של
דבר עזבתי שם ומוטב שכך... הוא לא חדל להתקשר, לרצות וככל
שהייתי יותר רחוקה וכבר לא באותה עבודה, רצה יותר ויותר. תמיד
אמר לי שהוא יעזוב את העבודה אם אני אעזוב וחשבתי שהוא צוחק
עמי. אך כך היה - הוא עזב שם וחיפש אחרי... אמרתי לו שיש לי
מישהו בחיים ושאני לא בנויה לכל זה - המשיך והמשיך ולא הרפה
רצה אותי בתשוקה... כבר הציק לי ורציתי שיפסיק להתקשר, לא
עניתי לו לטלפונים והוא המשיך להתקשר - היה לי נורא - אך הייתי
חייבת.

חצי שנה לפתע לא שמעתי ממנו ולא צילצולים לנייד... הגיעה אלי
שמועה כי הוא עשה ילדה והוא חי עם אשתו לא הכי בשלום, אך שמחתי
בשבילו שיש לו ילדה והוא עסוק בה והרפה ממני - המשכתי בדרכי
ורק זכונות טובים ורעים כאחד נשארו - סערת רגשות... סיפור
ארוטי מצונזר שכזה - אך נגמר וטוב שנגמר - חשבתי שטלנובלות יש
רק בטלוויזיה, מסתבר שגם במציאות... אך הטלנובלה שלי טרם
הסתיימה, היא ממשיכה וממשיכה ומסתבכת יותר ויותר רק לכיוונים
חיוביים - אני מאושרת - זו היתה תקופה מסויימת,אפיזודה חולפת
והיום אני כאן - בחיי - בדרכי שלי ובטלנובלה המשעשעת והמרתקת
שלי... זכרונות נוסטלגיים.