עוד בטרם נולדתי
העיר הזאת הוכרזה כעיר שחוברה לה יחדיו
והיא עדיין חצוייה.
כמוני.
זה בלתי אפשרי לחבר בין תרבות יצחק לזו של ישמעאל.
אשת אל חליל ידעה זאת
וגרשה את שפחתה על טפה אל המדבר, שזרע ייבש בו לעד.
עתה עת נקם.

בכל יום בתי קומה חדשים קורמים עור וגידים, מצמרות ההרים
ועד שיפולי כרסם המגרוטאת.
רוחות שלום מנשבות בכל עונות השנה.
מחוללות בעליצות עם שקיות מצרכים לשעת חירום ועיתוני מלחמה.
עת שילם.

חינכו אותי לכבד אחרים באמונתם;
כנראה שיצאתי לקוי,
כי איני יכול שלא לחשוב, שצריחי המסגדים
דומים לפאלוס זקור ואימתני, שמסביבו מרצדת הילה פלורסנטית
ירוקה.
ההמייה הזו, שמתקיפה אותי בשעות הקטנות,
שודדת לי שעות שינה באצילות של סוס ערבי.

חוקרים סבורים שמוסיקה קלאסית מפתחת עוברים,
אותי מעניין מה עושה להם דרשת יום השישי במסגדים.


ייבש - ivash

בין גבעות הטרשים,
מעט לפני האילנות,
הציונות המתחדשת לבשה חג.
שמלה כתומה בלי כתפיות,
לראשה נזר ענפי זית טריים.
לאחרונה היא לא חשה בשיאה
המחמירים יאמרו שפופה.
על כן נעלה לרגליה אבנים מחודדות.
כך, שוב היא חשה כיצד דמה הכחול מפעפע
בעורקים שהסתיידו.


פעם היה שם כרם זיתים