לכל אורך הדרך הייתי אדיש
לכל אותן שפגשתי
אבל כשהגעתי, נפגשתי
נפגעתי ממך
כבר לא מצאתי דרך המשך
לא ממשיך בלעדייך
לא עוזב אותך פה
כשמתקשטות שוב פנייך
בחיוך, אז גופו
מצטמרר, מתערער
רעד בלתי נשלט
כי כנראה שזאת את
כנראה שזאת את
אז חשבתי אולי
לעצור, כך הרגשתי
וחזר בי רצון
שוב לכתוב את נלחש בי
ולא עשיתי זאת
זמן רב מדי
כי רק ראיתי תאפל
עד זרחת אל חיי
גם נשארתי ללילה
אין לאן להמשיך
עצמתי עיניים
גם רקיע החשיך
כעת רק נותר
למלא ראשי בחלל
אך את לא מרפה
אני מול ירח, זאב מיולל
לא ממשיך בלעדייך
לא עוזב אותך פה
כשמתקשטות שוב פנייך
בחיוך, אז גופו
מצטמרר, מתערער
רעד בלתי נשלט
כי כנראה שזאת את
כנראה שזאת את
כל זמזום שעולה בי -
מלמול מצטייר
בדמותך יפתי
הכל מסתדר
אנשים כה רבים
כתבו כבר עלייך
אז זה מכתב אחרון
חתום, עפר לרגלייך. |
