New Stage - Go To Main Page

אורית טל
/
הדעיכה

נסענו באוטו, הרדיו ניגן את Michel, שנינו התרגשנו...
הרגשתי כל מילה ומילה בשיר הזה וידעתי שגם אתה.

ידעתי שאין לך סיבה, ידעתי שאתה עדיין אוהב
אבל, משהו בה גרם לך למשיכה,
אולי זו התשוקה שאליה אתה כל כך רעב.
אולי העיניים הגדולות, או שמא הלב הצר
מפחד לגלות שהזמן כבר מזמן עצר.

גרמת לי להאמין שכך עדיף, שלשנינו כדאי... די!
היום אני יודעת בוודאות - כאב לך לצעוק,
היה נוח לשתוק.

אתה גיבור כשאתה שיכור,
פתאום  אוהב, מתגעגע
מלטף, אפילו נוגע

תתרחק!  נמאס להתאפק!
הסבלנות פקעה, האהבה דעכה.

הלואי והייתי המתרחקת, הלואי והייתי אני שדועכת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/1/06 12:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורית טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה