"תמרי. זה לא שהחיים היו כל כך רעים אליך, זה לא שאף פעם לא
היה לך אותי."


סיימתי את ההספד. הנחתי את זר הפרחים על תלולית האדמה שנרטבה
מהגשם שירד קודם, בטח גם המלאכים בוכים. וכשהמלאכים בוכים
בעולם אחר, ואת יודעת את זה תמרי, אז בעולם הזה עצוב לנו
יותר.
ההורים שלך הסתכלו אלי, תמרי, ובעינהם דמעות. ואני לא ידעתי מה
להגיד, מה אפשר להגיד להורים ששכלו את ביתם היחידה?
הימים הראשונים היו קשים. אוי, כמה שהם היו קשים. ישבתי בבית
של ההורים שלך כל השבעה, ולא ידעתי אם אחזיק מעמד. תמרי, את
קולטת את זה?!
אני, שהייתי סמל החוזק בשבילך, אני שמרתי עליך ואני הגנתי
עליך, ועכשיו אני פה, מתאפק לא לבכות. נושך את השפה התחתונה.
שומר את הכאב בבטן.
את לא יודעת מה עשית לי, תמרי!
את לא יודעת איך שברת אותי!
אני מניח שאת רואה אותי עכשיו, סך הכל יש לך נקודת תצפית די
טובה, תסתכלי מה קורה לי. תסתכלי איך אני מרוסק, תמרי, לרסיסים
קטנטנים, כמעט בלתי נראים, שאפילו חובב הפאזלים הגדול ביותר
בעולם - אם את זוכרת את הבדיחה שלנו על זה - לא יוכל לחבר אותם
בחזרה.

אני לא יכול לנשום. רוצה אליך. הכאב מאיים לפוצץ לי את הלב.
תמרי, אני רוצה אלייך, רוצה אותך, רוצה אותך איתי.
הסבל שגרמת לנו, תמרי, לי ולהורים שלך, ולנטע ולמאיה ולשרון,
ואודי ונדב וכולם, זה שווה את זה? הכאב שלנו, שרק הולך וגודל,
שווה את זה?
תמרי, את לא רואה??? אני בוכה! מתי בפעם האחרונה ראית אותי
בוכה?!
את לא מבינה? אני לא יכול לנשום, לא יכול לאכול, לא יכול
לשתות, אני לא מתפקד, לא בא לבית הספר(איך אפשר לבוא למקום הזה
בלעדייך, תגידי? איך אפשר לעבור יום במקום הקודר הזה בלי לראות
אותך, לשמוע אותך, להרגיש אותך, תגידי לי?!).
תמרי, אני לא מתפקד בלעדייך. המוח שלי לא מוכן שאני אבצע
פעולות. אני רוצה שנהיה ביחד, תמרי, אבל כאן על האדמה. זה לא
יכול לקרות, תמרי, ואת יודעת את זה. רצית שאני אהיה איתך,
תמיד, בכל מקום, בכל זמן. גם אני רציתי. אז מה עכשיו תמרי?

איך בנאדם יכול לקחת אקדח ולירות בעצמו? תסבירי לי תמרי, אני
רוצה לדעת, אני רוצה להיות איתך כל כך והמחיר גבוה, תמרי, אבל
אני אשלם אותו, כי את יודעת- זה שווה את זה.

תמרי, אני עכשיו בבית, שוכב על המיטה. 64, זה המספר. 64
כדורים, שיחרצו את הגורל.
ההורים שלי בחו"ל, ואת יודעת שממילא לא היה להם אכפת. ממילא הם
לא היו עושים כלום.
אני עכשיו מחכה. מחכה לסוף. מרגיש אותו בא.

אז מה, תמרי, זה שווה את זה..?