[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ענבל הרפז
/
החיפוש האין סופי

אפילו העקבות שהותירה בחול נותרו שם פרק זמן ארוך מן הרגיל,
כאילו דבקה בן עיקשותה.
רגליה היו חזקות כל כך עד שקשה מאוד היה להבחין כי דבר מאכל לא
הגיע לפיה מזה ימים רבים. שערה היה פרוע ויבש ותנועתו ברוח היה
לדבר הגמיש והבלתי צפוי היחיד בה. כל יתר גופה זז בקצב
ובעקביות מדודים ונוקשים. שוקיה התחלפו בזה אחר זה כשהם מותחים
ומרפים שרירים מתורגלים בקצב ההליכה. ידיה היטלטלו בצידי גופה,
ספק שמוטות, ספק מתאמצות להגביר את הקצב. שנים עברו מאז שפתחה
במסע הזה וחישוביה הראו כי היא כבר קרבה מאוד לסופו.  
תחילה החלה בימים ובאוקיינוסים הענקיים. טורפים ימיים שהשגיחו
בה קפאו מתנועתם נוכח מבטה, עוצרים את זרימת החצן בזימיהם
הימיים. חלקם ברחו ממנה אך חלקם דבקו בה והיו לשומרי ראשה. אחר
פנתה ליערות הטרופיים, אבדה בין מרחבי עצים אפלים וחרקים
צבעוניים קטנטנים. גם שם, היו אלו שנרתמו לעזרתה בלי אומר
וכאלו שברחו ממנה מיד, אף נפש אחת לא העזה להפריע לה במסעה.
עתה הייתה היא בשלב הקשה מכל, המדבר. מזה כמה וכמה שנים שהיא
תרה את מדבריות העולם, הצגת יחיד לכוכבי הלכת, והשאלה שאיתה
טבלה לראשונה במי האוקיינוסים עוד בתחילת מסעה, עדיין מקוננת
בה, מסרבת לעזוב, מכבידה, אך נותנת לה את נשימתה הבאה. הערב
כבר החל לרדת, משוויץ בגווני שקיעה יפהפייה אך היא לא העזה
להאט, לא העזה להביט. אולי היא לעולם לא תמצא חשבה.
פתאום, לראשונה מזה שנים החל זיק של ספק מתעורר בעיניה. אולי
כלל לא קיימת ודאות שכזו, אולי כלל אין תשובה. ואולי, היא פחדה
להמשיך ולחשוב, אולי אין אף נפש אחת שתוכל להשיב לה על שאלתה
ולעד היא תיוותר עם העול הזה ועם חוסר הידיעה המוחלט שהוא
הנורא מכל, אפילו מכל מסעותיה.
היא נעצרה
"שמישהו יענה לי!" צרחה אל מרחבי המדבר הריקים.
ברגע הרגישה כמו ניטלת השליטה מעליה, על כל חומות רצונה, על כל
מבצרי עיקשותה ועיניה, בוגדות, דמעו לפתע. היא נרפתה בבת אחת
ונהדפה לאחור, נשאבת אל ריק כוחותיה האובדים. ראשה נשמט הצידה
ועיניה מעורפלות מצער וממאמץ הביטו אל העולם.
בכוחותיה האחרונים התרכזה בהחזקת עפעפיה מעלה.
"שמישהו יענה לי", מלמלה.  
עם הנשימה האחרונה שהפריחה לאוויר עוד הספיקה לראות מלמעלה את
העולם. והעולם, מחורץ בדרכי האוהבים הארוכות שבו, עוד הספיק
להשיב לה בשתיקתו את שידעה תמיד, על אף נחישותה, על אף תקוותה,
על אף הדמעה האחרונה שנשרה מעיניה ואשר השיבה לה, רטובה
ומצמררת, שבעצם אין. שאין בו דרך אחרת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השירים שלי
בודדים.




מישהו לא
פופולרי במיוחד


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/2/06 19:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענבל הרפז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה