לאנה של לפני שנים אחדות...

תראי אותך עם המבט השליו בעיניים
התחושה הנדירה, שאת אפילו לא רואה בחיוכך למצלמה, של השלמות
העצמית
כאילו אין ספק בעולם כי את האלה היחידה אלי אדמות.
פנייך כה רגועות, שאין שום דבר שיעיב על יופייך
הפנים המונחות לך על הכתף
שרק מאחורי גבך תחושי אפילו את חיוכו הקורן.
את לא מתארת לך בכלל,
שכאשר הוא הלך, עם החיוך איתו,
את כבר לא תטי את ראשך כמו ונוס של בוטיצ'לי
ואלוהותך תחפש אישור באדמה בין קנטאורים, שדונים בלונדינים
או מאחזי עיניים היוצרים הלוזיות למחייתם
הם המחפשים ניצוץ זהב מזדמן.
את עתידה ללבוש חיוך מטורף, צחוק רועם, טון תקיף ושער בוער כאש
אך עינייך
יאירו כשני פנסי רחוב ברובע עתיק.
את הסומק על לחייך יאלץ להחליף סומק "גרלן" משזף מנצנץ וראשך
יזקוף בכורח מעל המים
הענווה ההיא שהפכה לחרדת בן אנוש תטרטר אותך מדי שחר בשנתך
וככה תדעי, אלה אבודה, כשמקצצים את כנפייך
אלוהותך וגם שלו הולכים לאיבוד
כי האיחוד המושלם בלעדיו את רק יצור נודד שעד קץ הימים יחפש
אישורים...

העתיד נראה רע דארלינג
אך תזכרי לך,
כי גם כאשר היצורים הגשמיים אינם מכירים בהיסטוריה של נשמתך
אני אזכור תמיד
ולעולם לא אבגוד באמונך, יהיה אשר יהיה
תמיד אגיד כי את עפה ברוח לאן שתישא אותך
אך לעולם לא תתביישי להשתמש במפרשים כנגד כיוון הרוח
באהבה,
אנה של עכשיו