אני לא יכולה...
אני לא מסוגלת,
זה יותר קשה ממה שחשבתי,
ברגעים אלו אני פשוט מרגישה כאילו אף אחד לא יכול להבין אותי.
כאילו אף אחד לא יכול להבין את מה שעכשיו אני עוברת,
למרות שזה ברור שכל כך הרבה אנשים עברו את זה ואני אחת
ממיליון,
אבל זה כל כך כואב,
ברגע אחד איבדתי את הבן אדם הכי חשוב לי,
ברגע אחד איבדתי את הידיד הכי טוב שלי,
ברגע אחד איבדתי את הבן אדם שהכי אהבתי,
ברגע אחד איבדתי אותך.
היה לי תקופה מדהימה,
תקופה שאני בחיים לא אשכח,
אני זכיתי להיות עם הבן אדם שאני אוהבת,
ואין הרגשה יותר טובה מזה,
מלקום בבוקר ולחייך, לחכות לרגע לראות אותך,
מהדברים הקטנים שהיו,
מהטלפונים שלך, מהפגישות איתך,
מהנגיעות שלך, מהמוזיקה שלך, מהצחוקים שלנו,
ממך, מאיתנו.
ואז פתאום בבום אחד גדול הכל נפל,
הרגשתי כמו תינוק קטן שמנסה לבנות מגדל ומצליח
והוא בונה את המגדל הכי גבוה
ופתאום שהוא מניח עוד שלב,
הכל מתפרק אבל בבום אחד גדול.
רק ההבדל הוא פה שכל כך כואב לי, כל כך כואב לי בחזה,
כאב כזה שלא עובר ולא קרוב לעבור,
כמה שאני יהיה שמחה וכמה שאני יצחק,
ממשיך לכאוב לי,
ואני מעסיקה את עצמי כל היום בשביל לא להגיע לרגע הזה,
לרגע הזה של הבכי שמגיע כמעט בכל שלב ביום.
ובחיים לא הרגשתי כל כך רע,
בחיים לא הרגשתי כאילו אין לי סיבה לחיות,
אין לי בשביל מה.
אני מרגישה לבד, לבד כזה שבחיים לא הרגשתי,
אני מרגישה חלשה, חולשה שכזו שאין לי מה לעשות נגדה
ואני מנסה לא לחשוב עלייך,
אבל איך אני יכולה שכל דבר בחדר, בחיים ובכלל מזכיר לי אותך.
איך אני יכולה לשכוח מבן אדם שהיה חלק כל כך גדול מהחיים שלי.
איך?!
אני רוצה שמישהו יבוא עם התשובות,
מה לעשות, ואיך לא לבכות?
ולא משנה מה יגידו ולא משנה מה אני אגיד,
ההרגשה לא עוברת,
היית הכל.
אומרים שאני רק צריכה לתת לזמן לעבור,
אבל ככל שהזמן יותר עובר יותר כואב לי,
כי אני יודעת עד כמה אתה חסר לי.
ואין אומרים שאני אמצא מישהו חדש, שאני צריכה לא לחשוב
עליך...
אבל אני לא רוצה אף אחד אחר חוץ ממך,
האהבה שיש לי אלייך כל כך חזקה,
כל כך גדולה,
ואני לא רוצה שאף אחד יחליף אותך.
אין מילים שיתארו כמה נגעת בי, כמה השפעת עליי,
כמה חלק גדול ממני שייך לך.
ואהבתי אותך כמו שלא אהבתי מעולם.
ונגעת בי כמו שאך אחד לא נגע בי.
ואתה מכיר אותי כל כך טוב, כמו שאף אחד לא,
ואתה יודע עליי כמעט הכול,
ותמיד היית פה בשבילי,
אז איפה אתה עכשיו??
אני כל כך צריכה אותך פה לידי,
ואין אף אחד.
ואני יודעת שזה קשה ושאני יעבור את זה,
ואני יודעת שזה פרידה שתעבור,
ויהיו עוד.
אבל כל זה כרגע מוסתר,
וזה נראה שאני נוסעת לבד על כביש,
וטיפות הגשם מתחילות לרדת,
ואף אחד לא לידי לא במכונית ולא במושב,
ואני מנסה להתקדם אבל זה כל כך לאט וקשה,
ואני לא רואה את האופק אני רק רואה את הסימנים של ההר שנמצא
עוד רחוק רחוק מפה,
השילוט בכביש מזכיר לי אותך וכל תחנה שאני עוברת אתה מופיע,
בכל מקום רק אתה. רק עוד שלט,
לכביש ללא מוצא.
וקשה לי להוציא מפה
ולראות לאן אני צריכה לפנות.

מה אני צריכה לעשות??

אלוהים,
במשך שנה או קצת פחות ביקשתי רק דבר אחד,
להיות איתו,
וכן בסוף זה באמת קרה,
החלום שלי התגשם,
הרגשתי מאושרת,
אמרתי לך תודה,
תודה על הכל, תודה על זה,
הרגשתי אסירת תודה לך,
ומה עכשיו חזרתי לבכות
חזרתי לבקש משאלות,
אבל אלוהים אני מבקשת להתגבר,
להתגבר עליו,
בבקשה אלוהים...
זה לא אותו דבר,
מפה אין לי לאן להמשיך...
זה נגמר.
אז עכשיו אלוהים אני רק צריכה עזרה ממך,
עזרה בלעבור את זה!