בערוץ הראשון שידרו בפעם המאה את תוכנית האירוח של יום שישי,
שלוש וארבעים בבוקר ובטלוויזיה מופיעים שחקן כדורגל, דוגמנית
ושר, צוחקים צחוק מלאכותי מבדיחות הקרש של המנחה שמבטיחה שעוד
רבע שעה יבוא קוסם ויהמם אותנו. דובי בהה בחבורה המוזרה
שהתכנסה לה על המסך שלו. הוא נזכר במאיה שלפני חודשיים אמרה לו
שהיא לא רוצה יותר להיות איתו, כי נשבר לה הזין מהדכאונות שלו,
והיא לא רואה טעם להמשיך בהצגה הזאת כאילו טוב להם.
דובי עזב את הספה והלך לחדר השינה שלו, הוציא מהכספת את האקדח
שלו, חזר לסלון, נשכב על הספה וירה שני כדורים - אחד בטלוויזיה
ואחד בראש.

מר שוורץ גר כבר עשרים שנה באותה דירה ברחוב חיימונוב 6,
בבקרים הוא היה סגן אחראי תחנת הרכבת ארלוזורוב, ובערבים הוא
היה בעלה של רינה. הילדים שלו עזבו את הבית ברובם, והקטן כבר
היה חייל והיה חוזר פעם בשבועיים-שלושה כדי לקחת לו את האוטו
ולהשתכר עם חברים. לפני יומיים היה לרינה יומולדת ומר שוורץ
קנה לה טיפול ספא במלון דניאל. "אולי היא תרגע קצת, הכלבה"
חשב. על הברכה הוא חתם "אוהב" למרות שאם להודות על האמת הוא
רצה לכתוב "שתטבעי באמבט החלב המועשר".
הסלולרי שלו צילצל בדיוק כשמישהי צעקה עליו שהרכבת שלה איחרה
ושהיא דורשת לדבר עם האחראי. על הקו היתה רינה שאמרה לו שלא
ישכח לקנות יין לארוחה היום. הוא שנא את הארוחות האלה, החברות
השמנות שלה מסוגלות לשבת שעות, לאכול פשטידות ולקרקר על
המסעדות שהן היו בהן, או על חנויות או כל החרא הזה.
מר שוורץ נתן לאישה כרטיסיה חודשית חינם, ואמר לה שהוא מצטער
ושחברת הרכבות עושה את כל המאמצים כדי שתקלות מסוג זה לא
יקרו.
בסוף המשמרת מר שוורץ נכנס לחדר של אחראי הביטחון, ציון, הוא
אמר לו שאוספים את אקדחים לבדיקת נשקייה. ציון לא אמר כלום,
נתן לו את האקדח, והמשיך להקשיב לתוכנית הרדיו הזאת שמתקשרים
אליה מאזינים וצועקים שהמצב בארץ חרא או שהערבים חרא, ושראש
הממשלה צריך להתפטר, או שכל הכבוד לו.
מר שוורץ חזר הביתה ומצא את הכלבה בסינר פרחוני דהוי מכינה
פשטידת ברוקולי. היא שאלה אם הוא הביא את היין מבלי שאפילו
הרימה את עיניה מהקערה. הוא אמר שלא וירה שני כדורים - אחד בה
ואחד בו.