ישבתי אז בחדר שלי וחשבתי על כל הדברים שירדן אמר לי אז, אז
כשהיינו מאוהבים. או שלא היינו מאוהבים. זה כבר לא משנה,
נכון?
אבל אני בכל זאת אוהבת להגיד שהיינו מאוהבים, זה לא נחמד לחשוב
שרק אני הייתי מאוהבת בו. בכל מקרה, ישבתי אז בחדר וחשבתי על
כל הדברים שהוא אמר לי אז, כשהיינו מאוהבים. הוא תמיד היה אומר
שהוא אוהב אותי. אבל הוא אף פעם לא הראה לי את זה. התייאשתי
מהמחשבות עליו ויצאתי מהבית, הלכתי לתמר. תמר היא החברה הכי
טובה שלי, אני חושבת. לא, אני יודעת. תמיד כשאני צריכה עזרה
היא שם בשבילי, אני חושבת שאני תמיד פה בשבילה. פעם, כשהיינו
ממש קטנות, ברחנו מהבית ביחד ליומיים. ההורים שלנו נורא דאגו,
אבל השארנו להם מכתבים שלא יזעיקו משטרה כי אנחנו אצל חברה
שלנו שהם לא מכירים ושלא ינסו למצוא אותנו. בעצם היינו ברחוב
כל הלילה.מאז אי אפשר להפריד בינינו. כשהגעתי אז לתמר נכנסתי
לבית שלה בלי לדפוק בדלת בכלל, ההורים שלה הם ההורים השניים
שלי והאח הגדול שלה, הוא כמו האח הגדול שלי. חוץ מהפעם ההיא
שהיינו שיכורים, אז הוא לא ממש התנהג כמו אח. אבל תמר לא יודעת
את זה. בכל מקרה, נכנסתי בלי לדפוק בדלת. הלכתי למטבח, תיכננתי
לקחת לי מים ואז לעלות לחדר של תמר, פשוט הייתי נורא צמאה כי
הלכתי אליה ברגל.ובכן, אלוהים בז לתוכניות שלי. תמר וירדן
התנשקו ליד המקרר. וואו, אמרתי לעצמי. אז יצאתי החוצה בשקט
בשקט, סגרתי אחרי את הדלת ודפקתי עליה, כאילו רק הרגע הגעתי.
לקח לתמר די הרבה זמן.ניצלתי את הזמן הזה בשביל להירגע אבל זה
לא ממש עבד. איך היא יכולה לנשק אותו? עברו רק ארבעה ימים מאז
ש...מאז שהוא אמר לי שאנחנו כבר לא מאוהבים. או שאף פעם לא
היינו? זה לא משנה.
בסוף תמר פתחה את הדלת וחייכה אליי. הייתי מצפה לחיוך מזוייף,
או לחיוך עם עיניים עצובות או לחיוך שמראה אשמה או לכל דבר אחר
חוץ מחיוך, אבל היא חייכה חיוך אמיתי, אפילו לא חיוך מתנצל.
אני יודעת איזה חיוך היא חייכה, הרי היא החברה הכי טובה שלי.
אני יודעת.חייכתי אליה בחזרה ונכנסתי. כבר תיכננתי איזה מהומה
אני יעשה כשאני יגלה "בטעות" מה קרה בינה ובין ירדן שניות לפני
שהיא חייכה אליי. אמרתי לה, די ברעש, אני מודה שהיא נראית נורא
מאושרת ושאלתי אם קרה משהו מיוחד. היא אמרה לי "האמת היא
שכן".כבר חשבתי שהיא מוציאה לי את כל הרוח מהמפרשים. הייתי
בטוחה שהיא תספר לי ותגיד שהיא מצטערת ושהיא לא רצתה שזה יקרה
וניסתה לעצור אותו ואז אני ידע שהיא משקרת, כי הרי ראיתי אותם
והיא לא ניסתה לעצור אותו. שוב אלוהים התערב לו. "אח שלי
מתחתן!" היא אמרה. אלוהים אדירים, אח שלה מתחתן? וארוסתו יודעת
שהוא פדופיל אלכוהוליסט? "וואו! זה נהדר..עם מי?" שאלתי
בהתלהבות יתרה."ג'נה, זאת מהסופר של יונתן" היא אמרה. ובכן, אם
הוא מתחתן עם קופה מגעילה, אני מניחה שהיא גם יודעת שהוא
אלכוהוליסט מסריח. עלינו לחדר של תמר. באמצע המדרגות היא עצרה
ואמרה לי "הבאתי לך הפתעה מיוחדת, ידעתי שתבואי!". נכנסו לחדר
שלה וירדן שכב על המיטה שלה בתנוחה מאוד... מפתה, יש להגיד.
כמעט הרגתי אותה. קודם היא מתנשקת איתו ואז "נותנת" לי אותו?
חשבתי שהיא חברה שלי.והוא, איך הוא מעיז לעשות את זה?! לשחק בי
ככה, וארבעה ימים אחרי זה לנשק את החברה הכי טובה שלי? להרוג
אותו, אני אומרת, להרוג.התיישבתי על המיטה ותמר פשוט יצאה
מהחדר. "אז...מה קורה?" הוא אמר בנונשלנטיות. "האמת, יותר טוב
משחשבתי שיהיה בלעדייך". תמיד אני מפשלת, לא הייתי צריכה להגיד
את זה. "אני דווקא ההפך," הוא אמר, "אני מתגעגע אלייך". כמעט
הרבצתי לו אבל הצלחתי לשלוט בעצמי. "אז למה נפרדת ממני?" שאלתי
בהתרסה. "הדמיון שלך... לפעמים היית אומרת דברים שלא הבנתי,
היית מדברת על דברים שלא ראיתי,מבינה?" לא, אני לא מבינה! "אני
חושבת שאני מבינה. אני חושבת שאני מבינה..." תמר נכנסה לחדר.
"הבאתי לך את ההפתעה שלך",היא אמרה. "לא הבאת לירדן כלום?"
שאלתי. "על מה את מדברת?" היא אמרה. הסתכלתי סביב. ירדן בכלל
לא היה שם.