[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אנדי צור
/
רעידת אדמה

'אני לא אוהב דברים שאני לא יכול לשלוט עליהם.
זה לא כאילו שאני חייב לשלוט על הכל, אני פשוט לא אוהב להישאר
חסר אונים', אמרתי בזמן שנשרעתי על הספה בבית החדש שלי ושל
כרמל.
'אז מה תעשה אם תהיה בסיטואציה שלא תהיה לך שליטה עליה?' היא
שאלה אותי.
'באמת שאני לא יודע,' עניתי לה, 'אני מניח שאני אלחץ.'
את כרמל הכרתי לפני הרבה שנים והיינו חברים טובים, אבל עד
לאחרונה לא קרה בינינו משהו רציני, ועכשיו עברנו לגור ביחד.
'אתה לא חושב שעשינו את זה מהר מדי?' היא שאלה אותי במבט
מודאג.
'אני חושב שעשינו את זה בדיוק בזמן.' אמרתי לה בחיוך
התחבקנו ארוכות.
אני אוהב את החיבוקים שלה, הם רכים, וגורמים לי להרגיש שהיא
אוהבת רק אותי, ושאף אחד בחיים לא ישנה את זה.
עצמתי את העיניים בהתמסרות מלאה לחיבוק שלה.

פקחתי אותן.
כבר לא הייתי בדירה של כרמל ושלי.
הייתי על כיסא במסעדה.
מולי ישבה בחורה.
לקחו לי חמש דקות לפחות להזכר בשמה.
דפנה.
דפנה ישבה מולי, אכלה, והסתכלה עליי.
'למה אתה לא אוכל?' היא שאלה, 'זה לא טעים?'
'זה טעים מאוד' אמרתי לה.
רכנתי אליה ולחשתי. 'מה אני עושה כאן?'
'אנחנו אוכלים ארוחת צהריים, טיפשון.' היא ענתה בצחוק, 'ואז
אנחנו נוסעים לשדה התעופה!'.
'אנחנו אוספים מישהו?' שאלתי. מנסה להבין מה אני עושה שם ואיפה
כרמל.
'אנחנו נוסעים לחגוג את יום השנה החמישי שלנו בפריס!' היא אמרה
בהתלהבות, 'זאת היתה אמורה להיות הפתעה אבל אתה שואל יותר מדי
שאלות לאחרונה...'
'את יודעת שאני לא אוהב דברים שאני לא יכול לשלוט עליהם.'
השבתי לה.
זכרונות התחילו לעלות במוחי.
זכרונות של חתונה, של ירח דבש, ושל חמש שנות נישואים מאושרות.
הרגשתי טוב. רציתי להשאר איתה לנצח.
הסתכלתי על דפנה.
היא הסתכלה עליי.
היא שמה את ידה על העיניים שלי ונישקה אותי.

היא הורידה את היד.
היה שם גבר.
גבר??
נישק אותי עכשיו גבר?!
איפה דפנה?
לא הכרתי את הגבר שישב מולי, אבל הוא הכיר אותי.
'מה קרה חמוד? אתה נראה חולה...' הוא אמר בטון מגונן.
'מ-מה אני עושה פה?' הסתכלתי סביבי.
ישבתי בדירה גדולה, על ספה מוכרת. כבר הייתי פה.
'אתה באמת חולה.' הוא אמר, 'עברנו לפה לפני יומיים!'
'ומי אתה?' חקרתי.
'עכשיו כבר נעלבתי!' הוא אמר והסיט את ראשו.
נזכרתי לאט לאט.
קוראים לו עומר. אני מכיר אותו כבר שנה וחצי.
אנחנו זוג.
עדיין הרגשתי מוזר.
הוא הלך לרגע למטבח וחזר עם שתי כוסות קפה.
'הפוך חזק, שתיים סוכר.' הוא אמר בחיוך, 'כמו שאתה אוהב'
'תודה' אמרתי לו ולקחתי את הכוס.
'אז מה בתכנית היום?' הוא שאל.
'שנלך לים ואז לאכול איזה גלידה?' הצעתי
'רעיון מצויין!' הוא התלהב, 'ניסע על הטוסטוס החדש שלי?'
'אמרתי לך שלא היית צריך לקנות אותו. אני לא אוהב טוסטוסים,
אני אף פעם לא הבנתי איך שולטים על ההגה שלהם' אמרתי לו, 'ואתה
יודע שאני לא אוהב דברים שאני לא יכול לשלוט בהם.'
הוא צחק.
גם אני צחקתי.
צחקנו חזק.
כל כך חזק שנפלתי אחורה על הספה

המשכתי לצחוק.
'מה כל כך מצחיק?' עומר שאל אותי.
'סתם, חשבתי מה יקרה אם נהיה זוג' אמרתי לו.
קוראים לו עומר.
אנחנו שותפים לדירה.
דירה גדולה עם ספה נוחה.
'הנה הקפה שלך,' הוא אמר, 'הפוך עם שתיים סוכר, נכון?'
'כן, תודה.' אמרתי לו.
' אחי אתה זוכר שאנחנו יוצאים עוד מעט, נכון?' הוא שאל, 'יש לי
הזמנות לפתיחה של מסעדה חדשה.'
'כן אני זוכר.' אמרתי, 'ואולי תכיר לי סוף סוף את החברה
המסתורית שלך?'
'גם זה יגיע...' הוא אמר בחיוך מסתורי תואם.
חצי שעה לאחר מכן יצאנו לכיוון המסעדה, במכונית הבטוחה שלי.
ברמזור שלפני המסעדה הבטתי מהחלון.
ראיתי בחורה על טוסטוס.
כרמל.
היא הסתכלה עליי חזרה.
בינתיים הרמזור התחלף.
לחצתי על דוושת הגז והתחלנו להתקדם.
הגענו למסעדה. גם כרמל עצרה שם.
יצאנו מהאוטו ועומר התקדם לכיוון בחורה שגבה היה מופנה אלינו.
הוא דיבר איתה, נשק לה, ושניהם באו לכיווני.
'תכיר, זאת לי' הוא אמר.
'נעים להכיר אותך סוף סוף' אמרתי ולחצתי את ידה, 'עומר לא
מפסיק לדבר עלייך'.
תוך כדי שיחת החולין הזו הסתכלתי לעברה של כרמל.
היא ירדה מהטוסטוס, הורידה את הקסדה שכיסתה את שערה, והלכה
לכיוון המסעדה. היא הסתכלה לכיווני כל אותו זמן.
נכנסו למסעדה.
ביקשתי סליחה מעומר ולי, שלא שמו לב שהלכתי מכיוון שהיו מאוד
עסוקים בלהאכיל אחד את השניה, והלכתי לכיוונה של כרמל.
הצגתי את עצמי.
ישבנו ודיברנו כל הערב.
מסתבר שיש לנו הרבה במשותף.

לקראת סוף הערב כרמל הודיעה שהיא צריכה ללכת.
'יש לי טיסה לפריס עוד שעתיים.' היא אמרה.
התחבקנו לשלום.
החיבוק שלה היה נעים, רך, וגרם לי להרגיש שהיא אוהבת רק אותי,
ושאף אחד בחיים לא ישנה את זה.
היא יצאה מהמסעדה, ועלתה על הטוסטוס שלה.
היא יצאה מהחניה, הסתכלה לכיווני, והפריחה נשיקה באויר.
בדיוק אז עברה משאית ופגעה בה.

אני לא אוהב דברים שאני לא יכול לשלוט עליהם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי ירקן, אבל
הוא גם יקרן. אם
הוא היה מקרין,
הייתי מרוקנת.

סוכרזית החיננית
מאבדת את זה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/2/06 11:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנדי צור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה