יוצא לרגע החוצה. לעולם האמיתי.
בחוץ ערפל, גשם סוחף, בוץ וקור.
נכנס לביקתת העץ. בפנים חם. אווירה ביתית.
מרוחק משאון העיר.
מתיישב על הכורסא הישנה וצופה לעבר עצמי.
שקט מסביבי.
בצדדי זזות ונעות דמויות בעלות צורות וצבעים שונים
הולכות הנה והנה, מדברות אוכלות ומחליפות רשמים על העולם.
ואני מכונס בעצמי ושקוע במחשבותיי.
המחשבות כמו קוראות אחת לשנייה לבוא.
ואני מנותק.
לרגע פוקח עיניים ומגיב להתרחשויות מולי.
אבל אז בין רגע נוסף חוזר לעצמי.
בדרך הזאת, שנים על גבי שנים מחפש את עצמי.
ולא מוצא.