צועד ברחוב. במקום אחר.
חשוך וקר. האדים עפים עם הרוח ולא מגיעים לשום מקום.
מסביבי חושך
רק הכוכבים מאירים את הדרך.
והיא ארוכה עד מאד.
לידי, במחשבה, צועדים הזכרונות.
הם מלווים אותי עד הסוף.
בערבול עם הדמיון וההגיון, עתידי מתעכב
מנסה להשאיר מאחורי את הזכרונות.
לברוח.
העבר הוא לא אני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.