ג. א. טלי / 02.10.05 |
הם רק נעלמים לפרקים
נעלמים מהלב
ועשבים מדמעות תופסים את מקומם
תופסים, עד אפס מקום
פרחים לא מתים
הם רק שותקים כברת דרך
ונרמסים בדממה
נרמסים מפסיעות שעוברות
הלוך ושוב, הלוך ושוב
על
כותרות הרגש
פרחים לא מתים
הם רק מתאבנים מתנועה
לזמן ארוך
לזמן ארוך מאד
עד שהם שוכחים להיות פרחים
פרחים לא מתים אמרתי פרחים לא מתים אמרתי פרחים לא מתים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|