היא זה יום סתיו קריר  הרוח  ליטפה קליל את האור בזמן שישבתי
על ספסל בפרק אני מאד אוהב את הפרק הזה יש בו הרבה עצים ירוקים
הרבה דשא ו נוף יפה

באותו יום לא היא לי מצב בכלל אפילו היתי עצוב כך עבר זמן ו כל
הזמן הזה שאלתי את עצמי למה למה החיים כל כך אכזריים אלי  למה
היא הייתה צריכה לנסועה ו אילו ידעתי את זה שבוע קודם ו לא
ביום הנסיע  היא נסע ל אוסטרליה ו אני נשארתי פה אם לב שבור
היא לא חשבה אלי   ו נסעה לה  אני לא יכול לתאר לעצמי את שאני
לא אראה אותה יותר ברחוב או בתחנה אפילו לא מתחבקת אם מישהו
אחר אני לא אראה אותה יותר אילו רק לא התמונה ההיא אילו רק
היתי חכם יותר אז אילו לא היתי לוקח את התמונה אולי עכשיו
לפחות היו לנו יחסים  אולי היא היתה עוזבת ו נותנת לי נשיקה
אבל למה החיים כאלה למה היא נסעה אני זוכר את היום ש אמרתי לה
את אהבתי אליה את הגשם שירד לפני את הרוח שליטפה  את העורו את
עיניה שלעולם לא אשכח.


(בלי סימני פיסוק מכוון)