''כמה אנשים אתה מכיר שאתה יכול להגיד שהם מאושרים? כמה אנשים
מכל מי שאתה מכיר, כל החברים, כל החברים של החברים, כל הדודים
והדודות, כל הידידות, כל מי שלומד איתנו, כל מי שפגשת אי-פעם,
כמה אנשים שאתה מכיר מאושרים באמת?
''לא אנשים שמשקרים לך שהם מאושרים, לא אנשים שמשקרים לעצמם
שהם מאושרים, לא אנשים שחיים בזוגיות מנוונת, לא הורים שמגיעים
מהעבודה ולא עושים כלום חוץ מלאכול, לראות טלוויזיה ולהירדם
מולה ב-11 בלילה, לא נשים שנמצאות עם גברים שהן לא ממש אוהבות
רק כי זה נוח, לא גברים שקונים גאדג'טים באלפי שקלים ונוהגים
מהר במכונית יקרה רק כי הם חושבים שיש להם זין קטן ואין להם
אהבה, לא תל אביביות שחושבות שלהזדיין בשירותים של ה-TLV זה
חופש, לא דוסים שמאוננים על התמונה של אלוהים...''
''וואו'', א' קטע אותי ואמר ''לא תעשה לך פסל ומסכה'' תוך
נפנוף אצבעו מולי בתוכחה, ''וחוץ מזה, הרי גם אסור לאונן. אתה
לא יודע? זה יהפוך אותך לעיוור'', א' אמר וחייך, ''אבל אם אני
עדיין רואה אז כנראה שהם טעו. מה קרה לך?'' הוא המשיך, ''מתי
התחלת לחשוב על אושר? אושר לא יכול להיות מצב קבוע, רק דוסים
ומסוממים מאושרים באופן קבוע, וגם זה לא אושר אמיתי. אושר זה
מצב זמני, חבילת גלים שמתפתחת בזמן.''
''ראית את 'לונה פאפא?''' שאלתי אותו. הוא עצר שנייה וענה
''כן, מה הקשר?''
''מה המשמעות של הסוף, אם אתה זוכר אותו?'' אמרתי.
''וואללה, שאלה טובה, גם אז לא הבנתי מה פתאום הגג מתרומם עם
המאוורר. למה פתאום אחרי סרט שלם ריאליסטי לחלוטין היא מצליחה
לברוח, אבל בתפנית סוריאליסטית של הדקה האחרונה?''
''אני אגיד לך מה המשמעות, המשמעות פשוטה מאוד: אין סיכוי
לאושר, אין סיכוי לברוח, גם כשהיא הייתה על סף האושר, בפתח
הדלת, מה קרה? נפלה פרה מהשמיים והרגה את בעלה! אתה לא יכול
לחצות את הדלת, יש שם שומר לכל אחד מאיתנו, וזה לא משנה מאיפה
באת, ולמה, הוא לא ייתן לך להיכנס, וגם לברוח היא לא מסוגלת
אלא על ידי מעשה לא טבעי, כלומר, אין בעולם הזה סיכוי לברוח,
אין סיכוי לאושר, השומר לא ייתן לך להיכנס. לפעמים תקבל הצצות,
רגעים של אושר, שניות של חמלה, ניצוצות של אהבה, אבל בגדול,
בסך הכול, אין לך סיכוי. גם אם אתה חושב שאתה מאושר, גם אם אתה
חושב שניצחת, בסוף איכשהו ייפול עליך משהו מהשמיים ויהרוס
הכול.''
א' הסתכל עליי, ואמר: ''קודם כול, נראה לי ששתית מספיק היום'',
הוא לקח את מה שנשאר מהבירה שלי וסיים את הכול בלגימה ארוכה,
''שנית, היא דפקה לך את הראש לגמרי, אתה חייב להפסיק לדבר
איתה.''
''כמה יצא החשבון?'' אמרתי.
''184, רק על בירות, אני חושב ששברנו שיא עצמי.''
חייכתי ואמרתי ''טוב, לפחות זה יותר זול מפסיכולוג''.