ב. טלי / על שובם של רגשות |
שבכנפיה העכורות מיששה את כתלי
אכן הייתה כלואה במבוך נפשי הנעול
אבל היא מתה מזקנה
והקירות הלבנים סוידו מחדש עם בוא האביב.
אך ריחה עוד עומד באוויר מעופש
מתרכז אי-שם בפינה גנוזה
כרוח רפאים משוטט בשתיקה בין חומות עזובות
מלטף את הסימנים שחרטה הציפור באבן
נמהל בחולשותיי, ניזון מעוצמתו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|