ואת תשחקי את דמות המסתורית
נצץ של חיים רחוקים
הגעת כדי לגלות להם
שאין לך עניין בהם.
ואת נכנסת לתפקיד באמינות
לובשת את אותה הבעה שאומרת
שאת הגעת ממקום אחר, מדהים, בו הם לעולם לא יהיו.
ואת יודעת שהעיניים ייעצרו עלייך
את, הזרה
והן נעצרות
ואת ממשיכה לרקוד.

אני רק מקווה שאת מודעת לאשלייה
ומה הטעם בלמשוך מבטים, יקירתי
את בכלא של עצמך.

                 

עומדת ומביטה בנוף
ואת יודעת שאת חלק ממנו
שהנוף שם מתקיים
לא רק לעינייך
אך גם עבור זה.
עומדת גבוה, גבוה
מעל העמק
הנשרים מנופפים בכנפיהם לידך
מתי הם יוכלו לצאת מהכלוב -
אל הנוף                                    
(ועם הזמן הוא מאיים יותר ויותר
העונות זזות והם לא
והתיל הוא הדבר היחיד שבאמת קיים
ככל שהזמן חולף)

הנוף לוקח אותך רחוק
(עצים ורודים בין ירוק מזהיר)
כדי שלא תצטרכי להסתכל קרוב.
אל עצמך.

                                                           
  31.3.01