איך שוב חזרתי? איך זה קרה?
שאתה משתולל בנשמתי, שוב קורא לי לחזור.
מתי עבר כל כך הרבה?
שהימים במירוץ בלתי פוסק, עם זמן שאוזל.
באותו רגע שבו הכל נגמר והתחיל מחדש,
מין הרגשה עם קצוות מפצולים.
וזה מעניין לחשוב על פעם ומה שהיה,
איך הישתנו הדברים ונשארנו אותו הדבר.

הברכיים רועדות הבטן מיתרגשת ואני שוב כאן,
כאן בלעדייך רוצה לשאול אותך אם...
אתה זוכר איך בכיתי אז? כשעזבת.
כמה חיכיתי לך? ולא היתקשרת.
לאן הלכתי בשבילך? ולא היית.
אם אתה זוכר את הכל או שזה חדש לך?
שכאבתי בגללך. וסבלתי רק ממך.
שאהבתי רק אותך וזה, היה אמיתי.
רק תזכור...

כאן בדיוק באותה נקודה,
הולכת במעגלים סביב אותו סיפור מוכר.
ואיך זה שאני מאמינה שוב, או לפחות מנסה.
נותנת עוד סיכוי, לוקחת  עוד סיכון,
כדי להרגיש אותך קיים בי.

כאן בלעדייך רוצה לשאול אותך אם...
אתה זוכר שהסתכלת עלי? והבטחת.
שחייכת במבוכה מולי? והסמקת.
שנישקתי אותך? ורעדת.
אז רק תזכור...
שאני כאן בדיוק באותו מקום,
מחכה לך ,
אתה הולך וחוזר בך.
ואני עוד מאמינה, אז אני מחכה.
רק תזכור...