בין עלות השחר לרדת החמה
תר אני ללא הרף אחרי הנשמה
שתוליך אותי למקום מפלט
מפני ההוייה הנוראה שנוצרה בעולמנו הקט

כך, מוצא אני את עצמי בוואדיות הריקים
הולך וחוזר בתקווה למצוא פיסת חיים
כמו טף בפרדתו הראשונה מאמו
מרגיש כבר לא חכם, יכולתי להיות כשלמה

ולפתע פתאום, היכו בגופי קרני אור
והמושלמת שלי הוציאה אותי מן הבור
ברקים וחשמל ריצדו ברקיע
ובתוכי חשתי שאהבה לה אני יכול להציע

תפילותיי נענו, אך דבר היה חסר
האהבה המופלאה לא הופגנה בחזרה
לכן,  בין שתי התופעות אני כבר קושר
הענקת חיבה יכולה להיות חסרת תמורה.