ואני עוד זוכר
את טעם המלח באוויר,
שהזריח שמש בגופי,
את החופש שנשב מכל כיוון,
את צחקוק הספינה לגלים.
כחול על כחול עד האופק,
ויבשה הרחק במזרח --
ילדה יפה עם אש בעיניים
מחכה שאבוא ואקח.
ואני לא אשכח
את הוד השקט הנדיר,
שאינו צופן סערה,
כשבשמים אפולו נרדם
בשלל צבעי שקיעה:
סגול נושק לשני,
ורוד מתרפק על התכלת.
עלמה צעירה ברגל יחפה
את שמי בחול נותנת.
ובנפשי טבוע לעד
מזמור כוכבי הלילה,
כשאורפיאוס בנבל שר
שיר עתיק על אלים חמדנים
ונימפות על גדת הנהר.
אש! לוחשת השמש,
מאירה מחדש את הים.
יבשה מנצנצת באופק--
את מחכה לי כבר שם.
ולו באמת ידעת
כל שהיה ומה שכעת,
את שיהיה וזה שכבר מת.
האם הייתי עומד
כאן, עכשיו,
בודד ושכול עם גיזה מזהב?
ואני עוד זוכר
ואני לא אשכח
ובנפשי
אני
טבוע לעד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.