מתוך "פרחי הרוע" של בודלר


כשמועקה כבדה אוכלת מלחים,
לשם הפגתה וכן קיצור הפנאי,
הם אוהבים לתפוס אלבטרוסים כבירים,
אשר נלווים תמיד בים אל הימאי.

מלכם של השחקים נזרק על הסיפון,
נבוך ומבויש, כולו עטור נוצות.
עקף הוא פעם סופות, הביס את הטייפון,
עתה כנפיו כפופות כאילו הן משוט.

מהיר מבין שליחים - כמה הוא מגושם!
נציג מלכות שמימית - כמה הוא מגוחך!
בהתגרות אחד  נושף עליו עשן,
וכחיקוי שלו צולע עוד מלח.

פואט - הנה דמותך! בלי קושי מאמץ
מצליח לרחף בין רעם וברק.
אבל על אדמה, בין לעג וחצץ,
כנפיך כמגרעת - רק סוחבים אבק.