היא חשבה שאף אחד לא יודע מה מתרחש בחדרה, בליבה, בראשה ומה
בוער לה בין רגליה...
ילדה בת 16 שכל מה שאי פעם עשתה או חלמה לעשות היה בשביל...
להרגיש יותר.
רצתה כבר להוכיח רצתה כבר להתבגר.
רצתה להיות מעבר לסתם בחורה - שאפה להיות אישה.
היא חשבה שאף אחד לא יודע.
היא חשבה שהיא הכי  טובה, הכי חכמה, הכי יפה והכי חשוב היא
יודעת הכל ואף פעם אינה טועה.
הכל התחיל חלק וטוב. היא אף פעם לא שאלה שאלות, אף פעם לא נתנה
לנו שום רמז או סימן...
אבל אני, אחותה הייתי ממש קשובה - בכל מובן המילה, ידעתי בדיוק
את שקורה וקרה...
זה יישמע חולני, אבל הייתי מחכה שכל בני הבית ירדמו ואז הייתי
יוצאת אל פעולות הבילוש שלי...
מנסה לאמת את כל שידעתי, מנסה להרכיב את החלקים, מנסה לאחד את
הרסיסים.
הייתי מניחה את אוזני על דלתות החדרים, אולי אני אשמע, אולי
אני סוף סוף אדע למה אמא התכוונה...

אני, שהייתי הגדולה מבין האחים, אף פעם לא הרגשתי צורך לישון
או לשהות בחדרי מעבר לנדרש, יותר מכך, אף פעם לא היה לי הצורך
לסגור את הדלת אחריי.
כאילו אין לי מחסומים, כאילו לא אכפת לי שידעו את שהולך לי
בפנים.

תמיד ידעתי שאחותי הקטנה, מתביישת לשתף אותי בחלומותיה, שמא
אצחק או אלעג או שבבוא הזמן אזקוף את דבריה לרעתה...
אבל ידעתי שיש שם משהו עמוק, ידעתי שיש שם מין, מין, מין תיבת
פנדורה של שאלות ומריבות פנימיות.

יום אחד הגיע איזה גברבר, חבר שלה היא אמרה...
כל כך קנאתי. כאילו בערה בי אש.
הם הסתגרו בחדרה. אז אפילו לא חיכיתי שתרד העלטה...
הצמדתי את אוזני והתמלאתי ריקנות אין סופית.
קפאתי. חור המנעול הזרים אליי משבי רוח מקפיאים, צלילי חריקות
ותזוזת הקפיצים גרמו לי לרצות לפרוץ  ולהפסיק אחת ולתמיד את כל
התייחדות הזו.

חרגתי ממנהגי, השתמשתי בכל החושים, הצצתי ביתר סקרנות אל
המתחולל בחדר. אפי לא רצה להריח את הריחות המיוזעים, יכולתי
אפילו לטעום במעלה גרוני את הטעם החריף הזה, של נשיקות לוהטות
ללא רוק, נשיקות יבשות ומצמיאות. חוש המישוש החל לפעול ללא שום
קשר, אני חייבת לציין למען האמינות, נגעתי בעצמי. נדהמתי.
הרהרתי לעצמי, אם זה באמת אמיתי?
האם זה באמת קורה פה מתחת לאפי??
ומה לעזאזל הבחור הזה עושה עם אחותי???
ואז משהו בי אמר לי ללכת, משהו אמר לי לעזוב. עזבתי.
הסקרנות כרסמה בי! חזרתי.
בינתיים אנשי הבית, משפחתי היקרה שאינה יודעת דבר על המתרחש
בחדרה של הנערה, הלכו לישון.
ראיתי אותם מתעלסים בלהט, ראיתי, ראיתי, ראיתי,ראיתי, ראיתי,
אהבה חושנית. כל כך חושנית עד כאב.
אז באו שלבי ההירהור, חזרתי לחדרי, שהשקיף אל חדרה.
הם חשבו שאני, כמו כולם, כבר ישנה.

 
דלת החדר נפתחה ומשום מה משהו מנע ממנה, מהדלת, להיכנע -
להיסגר בחזרה.
הוא יצא, עיניו כאילו חיפשו מפלט, התנועע בעצבנות כאילו היה
אחוז טירוף. גופו שהיה בנוי וחוטב לתפארת, נראה כל כך מותש,
עייף, אפילו דימם מגבו השרוט, אך מעל לכל היה מרוצה.
הלך במסדרון כאילו, כאילו כלום לא קרה, מכסה את איברו
בחולצתה.
הוא דימם כאילו היה בקרב. אך משהו בי אמר לי שכל הכאב הזה הוא
שגרם לו להנאה.
אז, חשבתי על הנערה...
פתאום איבדתי שליטה... שמעתי את מכוניתו מניעה ומתרחקת.

חשבתי לעצמי, אווו, וואוו, אחותי, הנערה, הילדה הקטנטנה,
השאירה סוף סוף את הדלת פתוחה.

כאילו נתנה לעולם לטעום את שטעמה בשעתה האחרונה...

המסדרון התמלא גועל. גועל שהגיע עד לאפי... ריח חריף של גומי,
ריח של סקס אימתני באוויר, ריח של שני גופים שבאו במגע סתמי
ומבוזבז.
ריח של נערה בת 16 שלא יודעת דבר על העולם...

הם המשיכו לישון עם דלתות סגורות. הם אפילו כיבו את האור,
כי אני את דלתי מעולם לא הסכמתי לסגור.