ביום בו ראיתי אותך,
ביום בו מצאתי אותך,
היית מכונס בתוך עצמך,
לא ידעתי אם אתה בוכה,
או צוחק..

נפגשנו אי שם במקרה..
גדלנו יחדיו...
ולבסוף החלטנו להתחתן..
מסיבה ענקית..
עשרות מוזמנים..
חיבוקים נשיקות..
שפע מתנות..

יושבים יחדיו..
כוס קפה בידי...
מהרהרת על ימים אחרים...
מחשבות אחרות....
בהם היינו יושבים עם כוס קפה,
לא קוראים עיתונים,
לא שומעים חדשות,
אלא מביטים בלי מילים,
בין הכוסות...

וידעתי בדיוק את השניה,
שבו הקפה הפך להיות רק סתם קפה בתוך קערית חרסינה עתיקה.
ראיתי את מבט התשוקה שאומר,
נו הזדרזי כבר,
למה את מחכה,
את לא מרגישה,
שאני חם כמו להבה,
ולא בגלל הקפה הנפלא!

והיום שותים קפה,
מוזגת כוס אחת לי,
גם לך,
מנסה להבין היכן נעלמו המבטים
התשוקות,
המאווים,
ואולי זקוקה לעוד כמה ניסים קטנים,
ולא רק של עלית המתוקים.
כדי שתדע שאני פה איתך,
כדי שתחוש אותי בקרבתך..

אך בנתיים מוזגת עוד כוס קפה לי
וגם לך,
ומכינה גם שוקו לילדה.
ושואלת בנימוס..
רוצה גם עוגה ?