לפני כמה ימים נסעתי בכביש הראשי
של העיירה החרדית בה אני עובדת.
חלונות הרכב היו סגורים
ואני הקשבתי לגרשווין
רפסודיה בכחול
או בבלוז.
השמש זרחה צהובה
בשמים,
והכבישים המשובשים הבהיקו באור יקרות.
החלונות היו סגורים, ודרכם ראיתי
את האנשים הכל כך שונים
ממני.
חבושי כובעים, לבושים שחור,
הולכים בהליכה מהירה, קצת כפופה
דוחפים עגלות
סוחבים סלים.
היינו בעולם אחר, הם ואני.
ורק חלונות הרכב הפרידו בינינו.
והמוסיקה.
ואחרי שחניתי, לקחתי עוד נשימה עמוקה
מהצבע הכחול שהתנגן ברדיו שלי
ויצאתי לרחוב השחור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.