אחרי שנפרדתי מלירון, הדבר היחיד שהיה לכולם להגיד לי הוא שיש
עוד הרבה דגים בים. לא הבנתי איך זה אמור לעזור לי, הרי לירון
לא הייתה קרפיון וגם אני לא, אז ניסיתי לראות קצת מעבר לדברים.
במקום לחשוב איך בדיוק יעזרו לי הדגים והמים, החלטתי פשוט לקרב
אותם אלי ולשאול. מצאתי חכה וכמה תולעים ונסעתי בשבת בבוקר
לכנרת. האמת? אני לא יודע מי אמר שיש הרבה דגים בים, כי ישבתי
שם אולי שלוש שעות ודג אחד אפילו לא ראיתי. מה שבכן ראיתי היו
המון ילדים בכנרת, ומלא אמהות ואבות, וגם בחורה צעירה שהזכירה
לי קצת את לירון, אבל הייתה פחות יפה ממנה.
בכל מקרה, שבוע אחר כך החלטתי לנסוע שוב. גם ככה לא היה לי מה
לעשות, וחשבתי שאולי אני אראה דגים, ואם לא דגים - לפחות את
הבחורה הזו שדומה ללירון, כי לא כל כך אכפת לי שהיא פחות יפה
ממנה. חוץ מזה, עדיין לא הבנתי את המשפט ההוא עם הדגים והים,
ואם היא לא כל כך יפה אולי היא לפחות תוכל להסביר לי. אז ארזתי
את החכה והתולעים שלי ונסעתי שוב, אבל היום ירד המון המון גשם,
ככה שלא ראיתי אף אחד, ואפילו הדגים כנראה פחדו להירטב, כי גם
אותם לא ראיתי. ואני זוכר ששכבתי על הסלעים שהיו על החוף והיה
לי קר והייתי רטוב, ולא הבנתי מה כבר הדגים האלה יכולים להגיד
לי שיהיה שווה את כל הטרחה הזאת. אחרי הכל, אני לא מכיר אף דג,
ואני לא מאמין שיש איזה דג שמכיר אותי מספיק טוב בשביל לעזור
לי לסגור את החור שיש לי בלב ולהחזיר לי את לירון. אבל אז
נזכרתי שלירון תמיד אהבה חיות וגם התנדבה בצער בעלי חיים אז
אולי יש כמה דגים שמכירים אותה ויוכלו לעזור לי בכל זאת, אז לא
התייאשתי והמשכתי לנסות ולתפוס אותם, למרות שחשבתי שאם הם
חברים של לירון אז בכלל לא בטוח שהם ירצו לעזור לי כי אולי הם
יהיו בעדה, אבל רק בשביל הסיכוי הקטן שאולי כן אז נשארתי.
בסוף היה סתם. גם לא מצאתי דגים וגם בגלל כל הגשם והרוח אז
נהייתי חולה ושכבתי שבועיים עם חום במיטה, ואמא שלי נורא כעסה
ואמרה לי שאולי אני אפסיק כבר עם השטויות האלה ושיש עוד הרבה
דגים בים ואף בחורה בעולם לא שווה את זה שהבן שלה ישכב לה
שבועיים עם חום במיטה במקום לצאת ולעשות משהו עם עצמו ואולי
להתחתן כבר ולהביא לה נכדים. ואני הייתי יותר מדי חולה מכדי
לענות אבל רציתי להגיד לה שבכלל אין הרבה דגים בים, ושרק בגללם
אני נוסע לכנרת כל הזמן הזה, ואם יש כל כך הרבה דגים בים אז
למה אף אחד מהם לא בא לאכול מהתולעים שלי ועוזר לי להחזיר את
לירון. אבל הייתי יותר מדי חולה, אז במקום להגיד את כל הדברים
האלה חיבקתי את הכרית ובכיתי. כי בחיי, אני לא מבין איך מישהו
חושב שכל הדגים בעולם שווים אפילו חצי מהנסיכה שלי.