"חמודה! אני לא מעביר אותך למחסן! תירגעי!!! את נשארת כאן
בסלון למולי, ליד הטלויזיה ואף אחד לא יעביר אותך". אמר אסף
והתאים ברכות. בוכיה מקוננת לתשומת לב, הרכינה כפתוריה ויבבה
"לבסוף אתה תמצא אישה והיא תגרש אותי מפה לעשות את העבודה
השחורה במחסן ואז אני אהיה לבד ומוזנחת, איך אתה יכול לעשות לי
את זה?!". אסף החווה על ראש מכונת הכביסה ליטוף וזו בתורה
נענתה בגירגור התוף שבביטנה. כך היה עובר יום כביסה טיפוסי על
אסף: היה יושב בנחת משך שעה ארוכה מול ערימת בגדים ענקית
המוטלת באמצע הסלון. מפשיל שרוולים ומותח יד אמיצה לעבר הבירה
הקרה שהתקין מבעוד מועד המיון על השולחן. יד שניה לעבר
המרלבורו, פוקק בפיו את הבקבוק ומצית את הסיגריה. בשביעות רצון
מסית תלתליו לאחור נושם אל קירבו עשן ונושף טבעות דרכן היו
עפים מיני מעופפים החיים בעונה. "מאמן הקרקס המעופף במשקל
חרק", כך היה נקרא בפי כל הבאים בטבעותיו.
לאחר שמיצה את רוב חלומותיו בהקיץ ומשחקיו הפיוטיים עם חומרים
המרחיבים דעתו של אדם, היה בסבלנות אין קץ ממיין.
"אני ביקשתי מכם! זו כבר פעם שנייה! אתם כביסה עדינה! אני לא
שם אתכם בהרתחה יחד עם שאר מגבות!". החווה באסרטיביות לזוג
כפפות הצמר הקשמיריות שלו. "אבל...". "בלי אבל! לא זה לא,
לטובתכן! אתן רק חושבות שג'קוזי במים רותחים יעשה לכן טוב, אבל
עליכן ללמוד על טיבכן, על מקורכן, כדי שלא עלינו תתכווצו, בשל
פזיזות הדעת". "קשמיליות?". "קשמיריות, מקשמיר, הודו, הצמר
ממנו אתן עשויות מגיע מהודו". " בואי להודו!".  אמרה האחת
לאחותה, "כן, אבל מי יכבס אותנו? מי ידאג למיין אותנו כמו
שצריך במסירות? רק אסף יודע ואסף אוהב אותנו, אז למה ללכת?".
"טיול שורשים!" החזירה השניה.
"די מספיק! אני אניח אתכן בצד עד שתגיעו לידי החלטה כן הודו לא
הודו! מה קורה לבגדים של היום? פתאום צריכים לחפש את עצמם...
כולה כפפות!!!". "כולה כפפות?! ככה זה מתחיל, אח"כ תגיד כולה
מכונה ותשים אותי במחסן!". פרצה בבכי מחודש המכונה תוצרת גנראל
אלקטריק. אסף היה רגיל בדו שיח עם מכונת הכביסה. מלכתחילה היה
מאוד קשור לכל פעולות הניקיון שהיא עושה.
לימים אסף פגש את קטיה, והם התחתנו והמכונה עברה להול
בכניסה לבית, לא למחסן. נולדה להם ילדה מדהימה שמדברת עם חיות,
ישנן ערימות גדולות יותר של כביסה, אבל למכונה לא איכפת,
להיפך, היא מרוצה שזקוקים לה, מה גם שהיא בכניסה לבית מכניסה
אורחים.