[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
את שם הסיפור

שנינו מצאנו מחסה מהגשם בכניסה לבניין. היא אומרת אין לי כוח,
אני אומר לה תתאפקי. היא שוכבת על הבטון ומעלה את המעיל על
הפנים. אני מצית סיגריה וממשש את מצחי, הראש כואב. אישה אחת
נכנסת ושואלת מה אנחנו עושים כאן. אנחנו לא עונים. היא שואלת
אם אנחנו אילמים. אנחנו לא עונים. היא מסתכלת על מלי עם המעיל
על הראש ושואלת אם היא בסדר. אני מסתכל בגשם. העננים שחורים.
היא נוגעת בה ושואלת "את בסדר?"
מלי מסירה את המעיל מפניה ומביטה בה מהבטון.
"קרה משהו?" שואלת האישה.
"אני לא מכירה אותך." אומרת מלי.
"את בסדר?" שואלת האישה.
מלי מגחכת ומתכסה שוב במעיל. האישה מהססת רגע, ופונה אליי.
"מה יש לה?"
"אותי." היא מביטה בי במבט מוזר.
"רוצה סיגריה?" אני שואל. היא הולכת.

אזעקה מתחילה לעלות ולרדת. אני מצית עוד סיגריה ומביט סקרן
החוצה. אני אומר לה סוף העולם הגיע. היא לא עונה. חתול שחור
עובר ואני מציע לו סיגריה. הוא מביט בי רגע והולך בלי לענות.
מלי מציצה מהמעיל וקמה. סוף העולם, היא לוחשת. האזעקה חותכת את
האוזניים. ברקים מתנפצים בשמיים. איש אחד מתקרב אלינו.
"אתם לא שומעים?"
אנחנו לא עונים.
"אני צופר כבר שעה!"
אנחנו לא עונים.
"לא הזמנתם מונית?"
פתאום אני שם לב שיש לו שיער לבן.
"רוצה סיגריה?" אני שואל.
"אחי, מה עישנת?" הוא מחייך.
"סיגריה." אני עונה. הוא מפסיק לחייך.
"מונית, הזמנת?"
אני מנסה להיזכר. "כן. אבל היא לא באה."
"היא לא באה?"
"בסוף נסעתי באוטובוס."
מלי שואלת מה זה. אני אומר לה איש. הפרצוף שלו נהיה מוזר והוא
הולך.

האישה ממקודם יורדת עם איש. היא נשארת במדרגות והאיש בא.
"מה נשמע?" הוא שואל.
"שיר." אני אומר.
"ניק קייב." מלי אומרת.
"אתם עולים חדשים?"
"עולים לאן?"
"לשמיים..." ממלמל האיש.
"כן." אני עונה. "בהחלט כן אדוני."
האיש מביט באישה. האישה מביטה באיש. האיש עולה בחזרה. גם
האישה נעלמת.
ילד יורד, חולף על פנינו, ויוצא לרחוב. אחר-כך חוזר.
"הייתה פה מונית?" הוא שואל.
"מונית?" אני מנסה להבין.
"האזעקה..." לוחשת מלי.
"אה, כן. האזעקה. הייתה מונית."
"פאק!" אומר הילד.
"טאק!" אני אומר.
הילד צוחק. החיוך שלו יפה לי.
"רוצה סיגריה?" אני שואל.
"אני ילד!"
"אז?"
"זה ממכר!"
"אז?"
"מתים מזה!"
"אז?"
"אז אימא ש'ך שרמוטה!"
אני מביט בו המום. הילד מגחך.
"איך הוא יודע?" לוחשת מלי.
"מוזר לי... איך אתה יודע?" אני שואל.
הילד מסתכל בנו רגע, פניו משתנים, ואז הוא נשפך מצחוק. צוחק
וצוחק. לא מפסיק. אני שם לו סכין בלב והוא שותק. אני מצית
סיגריה. מלי עומדת לידי ומסתכלת החוצה. היא אומרת הגשם לא
מפסיק. אני מציע לה סיגריה. היא לוקחת.

-מה כותבים פה?
-כותבים את שם הסיפור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כן. פעם הייתי
לוקח מלא
סטארואידים.
ראית פעם צוות
לענין? הבחור
הגדול הכושי?
זה הייתי אני.

- שפן קטן בעוד
וידוי חושפני


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/1/06 15:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה