מה זה כאב בעצם?
איזו הרגשה זו בכלל?
הגוף שלנו מייצר כאב כל הזמן, כאב ראש, כאבי געגוע, כאבי
מחזור,
השאלה היא כמה אנחנו נותנים לכאב הזה להשפיע ולהכנס אלינו, כמה
אנחנו מוכנים להתמסר אליו.
הכאב שלי הוא לא כאב פיזי או מוחשי, לא משהו שמסדרים עם אקמול,
אני מרגיש את כל גופי כבד,
אפילו את השורות האלו אני כותב מבלי להסתכל למסך או למקלדת,
אני נותן לידיים שלי לרוץ ומה שיצא- יצא.

אז מה עושים?
אחלה שאלה...

אני מרחף מעל עצמי, מכוסה בכאב ורחמיים עצמיים, כותב את הרגשות
שלי לעמוד באינטרנט.
יש כאלו שיגידו שזה לא בריא, יש כאלו שיגידו שזה טוב להיות
למטה כי אז אפשר לטפס רק למעלה.
אני לא חושב שאני למטה, אם הייתי למטה זק"א היו מפנים אותי
מהחדר שלי ולא הייתי פה כותב את השורות האלו.
הכאב שלי נובע מבחורה אחת, לא חברה, לא אהבת חיי, בחורה שפגשתי
ממש לא מזמן ואני מרגיש כאילו היינו יחד כל החיים.
היא הייתה החברה הכי טובה שהייתה לי ואני כגבר חצי הומו חצי
סטרייט חצי מיין סטרים חצי אנדרגראוד שכמוני הייתי אחלה חברה
בשבילה,
כשהיא הייתה למטה הייתי שם תמיד בשבילה, כשהתחילה קשר חדש
ופחדה להתמסר אליו אני הייתי מאחוריה תמיד כדי להראות לה שהכל
קל כשרוצים.
היום, כשאני צריך מישהו מאחורי, כשאני צריך אותה מאחורי - היא
לא מסוגלת.
היא טוענת שזה קשה לה מידי, שהיא לא מסוגלת להכיל אותי, היא לא
רוצה לאבד אותי אבל היא לא יכולה עם המצב הקיים.

מה לעשות?
שאלה טובה...

בינתיים בין התגלגלות מהמיטה כדי לשתות משהו ועד לשבת מול
המחשב אני נופל יותר ויותר, כל רגע שעובר אני מרגיש את עצמי מת
יותר ויותר.
משהו אומר לי שאני צריך לצאת מזה אבל אני לא מצליח, זה מחלחל
לי לבפנים, כמו כדור שנורה ופוגע באדם שלא היה מוכן אליו.
נכנס עמוק יותר ועמוק יותר ואני? אני מתמסר אליו, אל הכדור
הזה, אל הכאב הזה, כאילו הוא מושיעי האחרון, אבל תמיד בידיעה
שהוא זה יגמור אותי.
אני לא רוצה להתאבד או לפצוע את עצמי, אני חשוב מדי, חוצמזה את
גיל 14 עברתי מזמן...

אז מה עכשיו?
שאלה מעולה...

אז אני אנסה להתעורר מחלום ספק סיוט ספק מציאות הזה שלי? אני
אנסה.
אני לא אצליח, אני עמוק מידי בתוכו, הנפילה שלי כבר תפסה תאוצה
חזקה מדי ולצאת אני כבר לא אצא, אולי בעוד חודש חודשיים כשאני
אתחבט
בכמה מכשולים בדרך, אולי הם יאטו את הנפילה שלי ואני אצליח
לעמוד שוב, אבל עד אז...

אז מה אני עושה?
לא יודע. אבל זו אחלה שאלה.