"בבקשה אל תזוז אדי, הוא חושב שאתה לא בבית, ככה הוא לא יכול
לפגוע בך. אני הולך לעזור לאמא עכשיו. תהיה ילד טוב ותישאר כאן
עד שאבוא לקחת אותך."
אני רועד עכשיו, אתם יודעים? זה מפחיד. סאם אמר לא לזוז, כי
אבא החורג שלי עוד פעם כועס. אני לבד. סאם הלך לעזור לאמא כדי
שאבא החורג לא יפגע בה, אבל עכשיו הוא פוגע בשניהם. אני יודע
כי אני שומע את אמא וסאם צועקים. כואב להם.
פתאום יש שקט. סאם עוד מעט יבוא ויגיד שעכשיו אפשר לצאת, הוא
תמיד עושה את זה שיש שקט.
עבר המון זמן. סאם עדיין לא בא. הגיע הזמן לצאת.
הדלת של הארון חורקת, זה תמיד מצחיק אותי, אבל הפעם אני מפחד
מדי.
אמא וסאם שוכבים על הרצפה, יש להם חורים בגוף, המון דם. האבא
החורג הלך כבר. אני הולך לשכב לידם עכשיו, אני עייף. אבא החורג
שוב נכנס לבית עם האת חפירה ועם הרבה שקיות.
הוא אמר לי לעלות לו על הגב, כמו פעם. שמחתי, הוא אמר שהוא רק
לוקח את אמא וסאם לתקן אותם.
הוא אמר לי לעזור לו לחפור בור גדול מאוד כדי שנוכל לתקן שם את
אמא וסאם.
אחרי המון זמן סיימנו לחפור. הוא שם את אמא וסאם בתוך הבור
הגדול מאוד. אמר גם לי להיכנס כדי שאני אהיה שם שהוא יתקן
אותם.
הוא אמר שכדאי שאלך לישון, כי זה ייקח הרבה זמן עד שהוא יתקן
אותם. אז הלכתי לישון ואז הרגשתי שאבא החורג מכסה את כולנו
בחול, כדי שלא יהיה לנו קר, בטח אין לו שמיכה. נרדמתי מהר כדי
שאמא וסאם יהיו מתוקנים כבר.
בהתחלה ישנתי טוב, אבל אז החול הפריע לי לנשום ולא הצלחתי
לצעוק לאבא החורג. אבל אז נרדמתי שוב. והכול נהיה בסדר כי אמא
וסאם מתוקנים אבל האור הלבן מסנוור נורא. |