שח הכתר לחבל:

לכבודי ירכינו ראש
ואתה? סתם צווארים מותח.

שח החבל לכתר:

כשאני מתנוסס בראש - חוצות
אתה אל העפר צונח.

שח הכתר לחבל:

אתה גס למגע
ואני - קטיפתי בקפידה נארגה.
               אם אותי יחבוש כל אדם על הראש
              יתמלא הוא לפתע הכוח לכבוש.

              המונים למראניו ירכינו ראשם
              אני כה עדין, אתה כה מגושם.

ענה לו החבל:

כתר, תראה,
אתה בררן, קטנוני לגמרי-
               לא אני שעושה איפה ואיפה
אצלי הם כולם באותה הכפיפה.

הגנב, השודד והמכשפה
גם המלך וגם האישה  היפה
כולם ינדו חריק- חרק לבדם
בלב הכיכר ההומה מאדם.


לי לא מציקות בעיות המוסר
לא אני האנין, המפריד דם מדם
                               ובבוא זה היום, הוא יום כל
בשר,
                              תראה איך גם מלכים, על ירם-
כל- הודם,

                              ( ולא משנה עד כמה ינסו )
                               עלי הגרדום חרש יתנוססו.

הכתר:
כשימשח לו העם  מלך עליו
אלפי עלמות אז ישקו לרגליו
ועל האירוע ישירו הרי
מטובי פיטנים עידנים אחרי

החבל:
אצלי ישירו שיר אחר לגמרי!
קבצן עם אחיו הגנב יתחרה
מי ישמיע פיוט שיותר מתגרה
מן פיוט של סיוט, שאימים מזרה...

והכתר:
אני לו בהן צדק מבטיח
                               כשאני על ראשו- יפרשו לו
שטיח
שכן בזכותי הוא גבוה יגיע
וממני גבוה הוא רק הרקיע

החבל:
הבטחות, ידידי,
אותן יש לקיים.
אם אתה המתחיל-
זה אני המסיים...