היום הארוך ביותר, כבר שלוש שנים וקצת יותר. האם כבר רואים את
בין הערביים הזמן שבו המאורות מתחלפים והשקיעה נעלמת. או שאולי
זה הזמן שלפני הזריחה. זריחה של יום מחר חדש בו כבר לא צריך
להיות יותר ילד טוב. מותר הכול, אין עומס, אין התחייבות, אין
צורך לסבול. אפשר לחזור לשיגרת הכלום ולחפש יום חדש בו לחזור
ולהבטיח - מהיום אני ילד טוב, עד מחר. המחר יכול להסתיים בעוד
רגע, שעה, יום, חודש ואולי להבטיח אפילו את הנצח. מי ינצח את
הילד הטוב, מי?

יושבים בין שישי לשבת בחצר. קור הלילה מרענן כמו בריזת הרים
חסרת משוב. ואז מופיע הילד הרע. כמו יושב על הכתף ואומר: נו
מתי תורי? רק קצת תן לי להזכיר נשכחות, רק קצת. אתה חייב לשמור
על מוניטין ואגדה שהרי מחר אני חוזר. ככל שהכוס מתרוקנת
ומתמלאת מחדש בשביל לחזור לברך על השבת, החברים, העיר ועוד
כהנה ממלאי הברכות כך צובט הילד הרע בעורק המחשבה וחוסם בה
לקצת ועוד קצת כאיום נעלם : האגדה חייבת להתקיים אחי, אל תעשה
טעות, מוניטין לא בונים ביום אבל אגדה מחסלים ברגע, התעורר,
ספר חוויה וכמובן לא לשכוח לסיים במשפט הקבוע : היום אני ילד
טוב. עכשיו!
הקהל מחזר אחרי פנטזיה חדשה, רק אתה הקוסם שיכול לשלוף כזאת
מהכובע. תוקע הילד הרע אצבע בנקודה נעלמה כחסימה סופית בעורק
העולה מהלב ומזין את הנשמה.
עוד לגימה לחידוד האירוע, צביטה קטנה בחסימת הכבוד (ההדדי)
והסיפור מתגלגל מהלשון אל אוזני הקהל - שלושה חרמנים בדרגות
שונות ואחת שכבודה לא נחשב שהרי בסוף לא נשכח להוסיף את גלולת
ההרגעה: היום אני ילד טוב...
"לפני שנה וחצי", כך הסיפור, "עשיתי ביקור בית אצל ערביה.
במילה אחת "שווה..." כמובן. אחרי שסיימתי לסדר את המחשב, שהרי
בשביל זה קראה לי, ירדנו אני והערבייה על שני בקבוקי יין.
כידוע אני חברן הטוב של הנשים, כולן נפתחות אלי, מספרות לי את
הסודות הכי כמוסים. כך גם היא, הערבייה לא עמדה בפיתוי והורידה
מכנסיים... נפלה שדודה כמו כל בנות חווה אבל אני ילד טוב
היום... הסברתי לה שיש לי אישה בבית... וכשיש לי אישה בבית אני
לא טועה..."
המאזינים מתקשים להבין איך יתכן שיושב מולם צדיק שכזה. הרי הם
אחרי שני בקבוקי יין בשעת לילה מאוחרת עם ערביה "שווה..."
ומבושמת שמורידה מכנסים שוכחים את העולם לשעה קלה לפחות. לפחות
מציצה ואולי גם טובה הדדית. הרי מקלחת יש בבית, בסרט כזה לא
היינו? הנשוי שואל אם אפשר לסדר פנטזיה כזו גם עבורו - שני
בקבוקי יין לפני החגים מגיעים במארז מתנה במחיר מבצע. ממש
גמילות חסדים. הרווק שואל אם קירבה משפחתית תעשה את זה גם בלי
היין. והנה ראה זה פלא גם לאחר שנה ומחצה הטלפון שלה בזיכרון
הסלולרי בשליפה. ראבק - פולט הגרוש, מרים מבטו המשוטט מהשולחן,
חיוך נדרש כמשתתף בצער מצוייר על שפתיו כעיוות וחוזר להשפיל
מבט כמו לבדוק אם הכבוד מונח שם רמוס ושותק. האישה נזכרת
בלילות ארוכים בבית הקודם שעברו בציפייה שיחזור בעבודתו. נזכרת
בפעמים שהיה מגיע בשעה מאוחרת כועס על שלא קיבל תשלום עבור
עבודתו בשעות-לא-שעות, האומנם? נזכרת בטלפון של החברה שלו
שהתקשרה לילה אחד ושאלה אם לא מפריע לה הסידור הזה? נזכרה
בתשובה : אני מאמינה בו... ומבינה שגזרה על עצמה במו ידיה את
המצב. נזכרת במשפט סתום שפלט באחת הפעמים שחזר בשעה מאוחרת
במיוחד כולו נסער: "אפילו אם תשמעי סיפורים בעיר... אל תאמיני,
אנשים רעים". רואה את המבט החטוף של הגרוש כמו אומר: למה את
סובלת? ויודעת שהמחר מתקרב במהירות כמו כדור ברזל היורד
במדרון, רומס ומשחיט את כל ניצני פרחי האהבה בדרכו בדממה
מתגלגלת. רוצה לקום ולברוח, להעלם כמו העשן הלבן של הנר
הרומנטי שכבה על השולחן לפני שעה קלה ממש כשסיים את הסיפור.
הילד הרע משפשף ידיו "כל הכבוד אחי שיחקת אותה שוב, פגעת בול
בכל המטרות! ועכשיו תזכורת לימים הטובים שלנו, גם לי מגיע גמול
אח שלי. ספר שהיית מזיין כל דבר שזז אפילו באמצע המדרחוב על
עמוד חשמל, זה יחסל את כולם, נשבע! ואז תרמוס שוב את הילד הטוב
והאישה שבגללה אני סובל. שתלך כבר! לא נמאס לה לבכות? לא
התייאשה עדיין לשמור על מה שהסברתי לה שהינה אשליה גדולה יותר
מכל הסיפורים כולם? אין אהבה! זה רגש נחות שאינו מתקיים במי
שנשמתו פגועה. אי אפשר לתקן את מה שנהרס בעמל של שנים עוד
כשהיית ילד קטן... כבר אז היינו אחים, אני הילד הרע ואתה הילד
ה... (פ.ג.ע). לימדתי אותך את כל מה שאתה יודע ועוד הרבה עומד
לפניך... סלק אותה! העבודה מרובה!"
כמו מעליו מחליקות המילים של הילד הרע, עוד כוסית התרוקנה
וחמימות מתפשטת בדרכי הבליעה. הגרוש מרים ראשו ואומר: וואלה?
שוב משוטט מבטו המרחם לעברה כלוחש: קומי, אסור לך לסבול, לכי
מכאן.

קמה האישה בשקט כשדמעות הייאוש והכאב שוב מאיימות להציף את
נפשה. בדממה בלי לומר מילה נעלמת בתוך הכרית ומחכה ליום הבא.
אור שבת מופיע בחלון והיא יודעת שהוא כבר כאן. המשימה נכשלה,
שעון הזמן נגמר, מחר כבר כאן ואיתו אולי יבוא ה...אחר, זה
שאינו זקוק לחיזוק אגו ותדמית אלא סתם איש פשוט שפשוט רוצה
לאהוב...