ואתה בצד השני של הקו,
שנינו אוחזים בעט...
והדיו נשפך לכיוון הדפים, לכיוון השורות.
ואני מסרטטת סימן, געגוע,
ואתה, חורט את שמה.
ואני מאזינה לקול שלך, שמגיע אליי מהמקום הרחוק בו אתה נמצא.
ואתה אומר לי מילים, ומספר לי דברים, ומשמיע לי צלילים,
כמו שרק אתה יודע.
ואתה רחוק...
ואני יודעת שאתה כותב,
ואתה יודע שאני מסרטטת.
ואני יודעת שאתה בוכה,
ואתה יודע שאני כואבת.
והזמן עובר,
והמרחק גדל...
ואתה רחוק.
והעט מתחיל לטוות את ההמשך,
ועל הדף שלך ישנם סימנים של זריחה,
והכל בהיר.
ועל הדף שלי שפוך הדיו,
מבקש הסבר,
מבקש סדר.
ואתה רחוק...