זה היה יום קיץ חם. רודולף, נער גרמני, ישב חצר האחורית של
ביתו
וקרא את היומן של אביו אשר מת במלחמת העולם השניה.
רודולף תמיד ידע שאת אבא שלו מת בניסיון להציל את המדינה שלו.
כשהיה קטן אמא שלו נהגה לספר לו שהוא היה גיבור מלחמה, ושהיו
צריכים עשרים אנשים כדי להרוג אותו, ושהוא היה גנרל בצבא
הגרמני הנאצי.
מסיבה זאת או אחרת אמא שלו שלחה אותו לאחד מבתי הספר הישנים,
ששרדו את ההפצצות, שם עדין לימדו בשיטה הנאצית.
רודולף היה ילד טוב, הוא העדיף לחשוב שהכריחו את אבא שלו ללכת
לקרב, ובגלל זה הוא נהיה נאצי.
הבית שלהם, אשר היה ממוקם בשדה קטן מצפון לברלין, היה מלא
בתמונות שחור-לבן של אבא שלו ושל משפחתו. לא היתה תמונה אחת,
של מישהו שלא היה כבר מת.
יום אחד בסיוריו בבית הענק, הוא ניזכר בחדר העבודה של אביו אשר
אימו אסרה עליו להיכנס אליו.תמיד היה ריח מסריח ליד החדר, הוא
נהג לחשוב שיש ביפנים עכברים מתים אשר הצליחו לצאת דרך דלת
האבן הגדולה.
הוא ניזכר שאמו לא בבית, אז הוא החלטי להציץ, "רק מבט קטן",
הוא אמר לעצמו. הדלת היתה כבדה, הוא ניסה לדחוף אותה, אך לא
הצליח.
בעוד רודולף ישב ליד הדלת, חושב איך יצליח להיכנס, הדלת
נפתחה.
לאט לאט התחיל להתפשט ריח חזק ומסריח בבית. רודולף נעמד וקפא
במקומו. הוא ראה ביפנים חדר ענק. כל כך גדול שהוא לא הבין איך
הוא בכלל ניכנס בבית. בפנים היה שולחן גדול מאבן בצורת משולש
ועליו דבר קטן ועגול מכוסה אבק.
נדהם לגלות שכל הזמן הזה, כל מה שהיה בחדר זה כדור בגודל של
כדור פינג פונג, נכנס רודולף פנימה ובהה בכדור.
ככל שהוא הסתכל יותר על הכדור, ככה יותר הוא הלך ונהיה לו מוכר
יותר, כאילו הוא ראה את זה בילדותו. הוא חשב שהוא אולי אבא שלו
היראה לו את זה כשהיה קטן. אבל ככל שהוא בהה בזה יותר כך החשק
לתפוס את זה נהיה יותר גדול. הוא התקרב לשולחן ונשף על הכדור
כדי לנקות אותו. הוא קפא. הוא הרגיש כאילו הדם שלו הפסיק
לזרום, וכל השערות שלו סמרו. הוא עמד, מסתכל על עין אנושית אשר
מסתכלת לתיקרה. הוא הפנה ראשה מעלה, ומעליו היתה גופתו של
אביו, חסרת עין. לא היה בו הכח לצעוק, הוא ניסה להתעורר כאילו
זה מין סיוט שלא רוצה להפסיק. הוא רץ החוצה אל החצר והתחבא
מאחורי עץ האגוזים הגדול. הוא בכה אבל בלי כל, מפחד מאביו,
מאמו ואפילו מעצמו. הוא הרגיש חסר אונים מול המצאות." מי היה
יכול לעשות דבר כזה לאבא שלי?" - שאל את עצמו בניסיון ליזכור
את כל מה שהוא קרא ולמד- "מי היה יכול להתעלל ככה בגופתו של
אבי?"
הוא מצא את התשובה. התשובה היחידה שהיתה יכולה להיות מספקת
בשביל המחזה אשר ראה. אמא שלו.
הוא קם מעץ, ואץ אל המיטבח, מחפש סכין מספיק גדול כדי להפסיק
את הכאב שלו. כל סכין אשר לקח נמס והפך למים בידיו. כל צעקה
שצעק נשתתקה מיד. הוא הרגיש את הדם נוזל מעיניו. פתאום הוא שמע
רעש מאחוריו.
מסתובב לאט לאט הוא נדהם לגלות את אימו מחייכת וצוחקת צחוק קר
מדלת המיטבח. הצחוק הלך והתחזק. אנשים מתים החלו להופיע סביבו,
ומיטבח הלך ונעלם, עד שנהפך להיות מכנה ריכוז, מלא באנשים מתים
על, הריצפה. הוא ניסה לרוץ אך רגליו לא לקחו אותו לשום מקום.
הוא הפסיק לנסות ונעמד מול אימו המתקרבת. היא התקרבה אליו
והפסיקה לצחוק. עכשיו נשמעו באויר צלילי יריות, שהלכו וגברו
ככל שאמו התקרבה.
היא הושיטה יד אל פרצופו, אל עינו, וכאשר אצבעותיה נגעו
בעיניו, נשמע רעש יריה אדיר, והוא נפל לאחור, מתעלף.
הוא התעורר בחדר קטן ולבן, שוכב על מיטה קטנה ולבנה. מולו היתה
דלת מברזל בלי ידית, היה חלון קטן לדלת דרכו הוא ראה שלילה.
הוא ניסה לגעת עיניו אבל גילה שהוא קשור למיטה. הוא עצם את
העין הראשונה, ולא גילה הבדל, עצם את העין השניה, והכל נהיה
חשוך, הוא צעק.
מעבר לדלת נשמע קול של גבר צעיר, "הכל בסדר רודולף"- הוא אמר
בכל אמאי, מלגלג- "גיבור מלחמה, גם כן" - מירמר בשקט הבחור
ויצא מבית המשוגעים.