עדיין אני שם מחכה
ליום המחלה היפה,
שנשים ברחובות יתלשו
שערן וגברים ילבשו
שמלות שק וילדים
לא ישחקו בי עוד
ודלתות ייתלשו מצירן.
ואני אמריא מלך עורב
להיות יונת מלחמה
ואבוא לקנן בגופים רבים
מתק ציפור מחלה,
נוצותי יסתירו אור-יום
ודם יעלה על שפתי
ואני סוג אחר של שלום
כי כבד הרעב מדי.
וכשלא אוכל יותר אטבע
במים קדושים יוצפו ריאותי,
אך כשאני יותר לא אוכל,
המוני ציפורים יפות
אותיר רעבות אחרי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.