פואמה הארנבון הלבן, היה ארנבון טוב לב שאהב לעזור. אולם
לפואמה הייתה מגרעת אחת, הוא היה מעצבן. אסנת התגוררה באוסלו
שבנורווגיה, אסנת הייתה נערה ככל הנערות והאהבה לבלות, לצחוק
ובנוסף גם הייתה אומנית לעת מצוא. היא התעסקה בעיקר באומנות
פלסטית.
זה היה יום רביעי, אסנת הייתה צריכה לקנות פימו בחנות לאומנות
ברחוב ליד ביתה. היה חם, חם מאוד.
היא עברה את הכביש, כשלפתע ארנבון קטן ולבן בא ואמר לה -
תיזהרי כשאת חוצה את הכביש.
אני כבר ילדה גדולה - אמרה אסנת - אני יודעת.
אוווו גברת יודעת הכל - אמר פואמה - אם את יודעת הכל אז איך
קוראים לי?
שניצל!!! - שמחה אסנת - לא, מה פתאום! - נעלב פואמה.
פאפי - צחקה אסנת - ממש, אבל ממש לא - כעס פואמה.
אבוקדו? - ניסתה אסנת - טעות בידך - אמר פואמה.
נכנעת - אמרה אסנת - באיזו מהירות את נכנעת, אם כך אני לא אגיד
לך מה שמי - אמר פואמה בהחלטיות.
כמו שאמרנו, פואמה היה מעצבן לא קטן.
אני יכול לבוא אלייך הביתה? - שאל פואמה. לא! - אמרה אסנת.
למה? - שאל פואמה.
כי אמא שלי לא מרשה לי לגדל חיות בבית - אמרה אסנת.
כן, אבל אני לא סתם חיה - אמר פואמה. נכון - אמרה אסנת - אתה
חיה מעצבנת, וזה בכלל אסור להכניס הביתה.
מצחיק מאוד - נעלב פואמה והפך להיות לבן (אבל לא ראו כי הוא
כבר לבן).
אסנת התעלמה והלכה לחנות לקנות פימו. לאן את הולכת? - שאל
פואמה.
מה אכפת לך? - אמרה אסנת - אכפת לי - אמר פואמה.
אני הולכת לקנות פימו - אמרה אסנת. מה זה פימו? - שאל פואמה.
לא אומרת - אמרה אסנת בגאוותנות.
בבקשה תגידי - התחנן פואמה - אם תגידי, אני אומר איך קוראים
לי.
טוב - הסכימה אסנת - פימו הוא חומר דמוי פלסטלינה, צבעוני, קל
לעיצוב, אחרי ששמים אותו בתנור הוא מתקשה והופך לפסל.
אההה - אמר פואמה - טוב - אמרה אסנת - עכשיו תגיד לי איך
קוראים לך.
"איך קוראים לך" - אמר פואמה - הנה אמרתי.
יוווו, איזה מעצבן אתה - אמרה אסנת - תיכף אני אכה אותך.
רק תנסי - איים פואמה בשתי כפותיו הלבנות
אסנת רצה לכיוונו כשלפתע נתקלה בענף עץ ונפלה אפיים ארצה.
פואמה חייך וגיחך.
איזה רוע טהור - אמרה אסנת והתרוממה. לפתע השתתקה.
מה קרה? - שאל פואמה.
יורד לי דם מהאף - אמרה אסנת בשקט ורוגע.
תראי לי רגע - אמר פואמה הארנבון הלבן. אסנת הטתה את ראשה כך
שאפה היה כלפי מעלה.
קחי ותלחצי עם המטפחת על האף - אמר פואמה ונתן לאסנת מטפחת
לבנה.
אסנת לחצה על המטפחת, חזק יותר - אמר פואמה - תלחצי חזק יותר.
אסנת לחצה חזק יותר.
תנשמי - אמר פואמה - אסנת נשמה.
הפסיק? - שאל פואמה - כן - אמרה אסנת.
תודה - אמרה אסנת.
אין בעד מה - אמר פואמה.
טוב יש לי שיעורים - אמר פואמה - אני חייב ללכת הביתה.
אוקיי - אמרה אסנת - להתראות פואמה.
מה??? - אמר הארנבון הלבן - איך קראת לי?
פואמה, מה פה לא ברור? - שאלה אסנת באדישות.
אבל איך? איך ידעת? חיפשת באינטרנט? - שאל פואמה.
לא - אמרה אסנת.
שאלת במפקד אוכלוסין? - ניסה פואמה.
לא - אמרה אסנת.
אולי בדקת במשטרה? - שאל פואמה.
לא ולא - אמרה אסנת.
אז איך, בבקשה תגידי לי - פואמה היה חייב לדעת.
לא - אמרה אסנת
בבקשה, אני אגיד לך איך קוראים לי - ניסה פואמה.
אני כבר יודעת איך קוראים לך - אמרה אסנת.
אוי - אמר פואמה כשלא הצליח לרמות. אסנת - אמר פואמה - את
יכולה להוציא לי קוץ?
קוץ? - שאלה אסנת - איפה?, פה ביד - הראה פואמה את הכפה הלבנה
שלו לאסנת.
אני לא רואה - אמרה אסנת, תסתכלי מקרוב - אמר פואמה. אסנת
התכופפה לעבר כפתו של פואמה אבל לא ראתה כלום. לפתע הושיט
פואמה את ידו ומשך בשערה של אסנת. איייייי - זעקה אסנת - למה?
עכשיו תגידי לי איך את יודעת - סינן פואמה בארסיות. לאאא -
זעקה אסנת.
פואמה משך חזק יותר. אייייי - ניקוו דמעות בעיניה של אסנת.
תגידי לי! - הרים פואמה את קולו.
כתוב על הממחטה שנתת לי - אמרה אסנת.
טוב - אמר פואמה ושיחרר את אסנת, אסנת אחזה בראשה הבוער
מכאבים.
איזה רשע ומעצבן אתה - צעקה אסנת על פואמה.
ילדה בכיינית - צחק פואמה ברשעות.
הלוואי שתידרס - איחלה לו אסנת. הלוואי שאני אדרס, מה? - אמר
פואמה בכעס. כן! - אמרה אסנת - הלוואי שתידרס.
פואמה הוציא מזרק קטן מכיסו, ודקר את אסנת.
איי - אמרה אסנת - מה זה?
מכירה את ארצות הברית? - שאל פואמה את אסנת. כן - ענתה אסנת.
מכירה עונש מוות בזריקה? - שאל פואמה. כן - אמרה אסנת.
בהצלחה בחיים שאחרי - אמר פואמה.
מההה? - תמהה אסנת, לפתע הכל נעשה מעורפל, הקולות,המראות, הכל
ואז השחיר.
פואמה הביט באסנת הדוממת.
הוא שלף מתרמיל שהיה לו, לוח עץ ועליו דף נייר. על הנייר הייתה
מצוירת טבלה.
כל עמודה בטבלה הכילה כותרת, בנוסף הופיעה האות א' בשורה
הראשונה.
בעמודה הראשונה היה כתוב "ארץ" - ומתחת נכתב "ארצות הברית".
בעמודה שבה כתוב "עיר", נכתבה המילה "אוסלו".
ב"מקצוע" היה כתוב "אומן".
בעמודה של "חי" נכתבה המילה "ארנבון".
בעמודה של "צומח" היה כתוב "אבוקדו".
מתחת לכל עמודה גם נכתבו מספר הנקודות, במקרה זה חמש עשרה.
פואמה בחן את הטבלה, העמודה של "דומם" הייתה ריקה, פואמה לקח
את העט-עיפרון וכתב "אסנת" בעמודת ה"דומם", ומתחת לזה חמש עשרה
נקודות.
פואמה עבר על העמודות וחיבר את הסכומים - תשעים נקודות - אמר
לעצמו פואמה - ניקוד מלא.
פואמה חייך באושר.
הוא החזיר את לוח העץ לתרמיל ועלה על אוטובוס מספר שלושים.
פואמה עבר בן המושבים שרובם היו תפוסים,עד שמקום אחד היה פנוי
ליד נער צעיר.
אפשר לשבת - שאל פואמה את הנער - כן, בטח - ענה הנער ששמו
בנדיקט.
פואמה התקשה קצת לעלות על המושב הגבוה אך לבסוף הצליח.
בנדיקט הציץ בחצי עין על פואמה, פואמה השיב לו מבט ובנדיקט
מיהר להסתכל לצד השני.
גם אתה נוסע לברגן? - שאל פואמה את הנער - כן - ענה בנדיקט -
גם אתה?
לא אומר - שמר פואמה על מעטה סודיות.
איזה ארנבון מעצבן - חשב בנדיקט והמשיך לקרוא במגאזין הבנאים
שלו.