אף אחד לא אמר שאני חייבת, אבל לי נראה שהגיע הזמן, שאני סוף
סוף אמצא אהבה, או לפחות מישהו לאהוב. כבר הרבה זמן שאני נמצאת
כאן בעולם, 21 שנה, אז הספקתי לאהוב את אמא ואבא ואפילו את
יעלי הקטנה. גם הספקתי לטייל בעולם, אבל לא בטוקיו, או בסידני,
או ניו-יורק, או לוס- אנג'לס ואפילו כאן בלונדון אבל לא נראה
שהשליח נמצא באופק. מיכלי אומרת שכשאוהב את עצמי אז מישהו יאהב
אותי, ומה אם אני לא מסוגלת לאהוב את עצמי. אני מנסה, באמת
שמנסה.ניסיתי לאהוב בנות ולא מצאתי את האחת, ניסיתי לאהוב בנים
ולא מצאתי שם דבר. אבל למה זה כל כך קשה לי? נדמה כאילו כולם
כאן כבר הבינו את הפואנטה ומצאו אהבה, ותכף חורף, ושוב, שוב
אני לבד.