אהבתי אותך כשרקדת
כמו משוחררת מכל מעצור
אשר עצר את דרור נפשך
שכה רצתה להפוך חופשיה

אהבתי אותך כשרקדת,
הכל חייך אלייך חזרה
כשהבטת במראה הגדולה
אשר הקיפה את גופך המתפרע
בין  ארבעת הפינות האטומות.

כשרקדת,
פסקה לפתע  תזוזת העולם
ונותרת לך את,
נוטפת זיעת חייך
שעד כה נשתמרה בתוכך.

כשרקדת,
שופעת כוח היית,
ראיתיך עומדת מול האור המאיים
וכעת כבוי הוא
לא נדלק עוד לידך
ורקדת את רגעי האושר
שכה חיכו לראותך שם.

אהבתי אותך כשרקדת,
גופך כמו הניע
תחושות ישנות
וחזרת לעצמך
שותקת שקט הולם
שוחקת את הרצפה
שרצתה למשוך אותך מטה.

כי ראיתיך כאשר רקדת,
פורצת את ארבעת הפינות
אשר ניסו לאטום אותך
אך שום דבר לא היה חשוב לך עוד
כל שרצית היה
לפרוק מהעול הכבד
אשר ניתלה על כתפך
כמו מבקש לגור שם.

הבטתי בך כשרקדת,
עינייך אמנם היו עצומות
אך נפשך הייתה פתוחה לכל.
ואני,
אני אהבתי אותך באותה הדקה
גם אש יוקדת
לא יכלה לגבור על עוצמת תזוזתך
אשר הייתה כה חזקה.