לא ציפיתי:
לא ציפיתי שאראה בפולין
בתים כל כך יפים
לא ציפיתי שאראה בפולין
נופים כל כך מדהימים
לא ציפיתי שאראה בפולין
אוטובוסים מגניבים
לא ציפיתי שאראה בפולין
את ארופה בעצם
מוזר לי:
אני לא מרגישה שאני בפולין
אני לא תמיד מרגישה שאני במסע לפולין
אבל אני כמעט תמיד
מרגישה שאני בטיול שנתי רק בחו"ל
זה מוזר,
כי היו לי צפיות אחרות קצת
אבל בנסיבות של היום
אני מעדיפה שהצפיות לא התגשמו
הלילה האחרון בורשה:
טוב זהו,
זהו הלילה האחרון כאן, בורשה
למרות שהלילה עוד רחוק
אני כבר חושבת עליו
בטח בגלל שאני עייפה
חבל שאנחנו לא נשארים פה
עד הסוף
המלון מאוד נחמד
החדרים ממש מגניבים
יער לופוחובה:
אני עצובה עכשיו
אז קל לי לכתוב
יש מין חלקה
לא גדולה
לא קטנה
מגודרת בירוק
יש בה המון עשבים
יש בה המון גופות
המון זה בקטן
אין לי מילה שתתאר את
מספרם...
ההמנון:
את הטקס לא הספקתי לשמוע
כי הייתי רחוק
אבל כששרנו את התקווה
אז נורא התרגשתי
מין עוצמה פנימית כזאת
לא האמנתי שבמקום כזה
שנרצחו בו על-ידי המרצחים הגדולים
אלפי יהודים תוך דקות
ואנחנו, היהודים שרנו את ההמנון שלנו
המנון של מדינה עצמאית
של מדינה חזקה
באמצע כמעט שבכיתי, גם אחרי
אבל לא רציתי שוב
במקום שאירע בו רצח
של חזקים נגד חלשים
שרנו את התקווה!
ליד הבור:
עמדתי ליד הבור
ודמיינתי את כל היהודים שם
שלא יכלו להגן על עצמם
שאף אחד לא הגן עליהם
דמיינתי אותם שלדים
שלא יכולים לקום כי היו חלשים
כי לא אכלו מספיק
כי היו חולים וחלשים
ואנחנו, הלכנו בחזרה לאוטובוס
והם נשארו שם
אנחנו אוכלים חטיפים וממתקים
והם כבר לא יוכלו עוד
אנחנו שומעים מוסיקה
והם לא שומעים אפילו שקט
רק שקט
השקט הזה - מפחיד!
היער:
הוא עצום
אין לו סוף
הוא כל כך אדיר
לא רואים את סופו
רואים רק עוד המון עצים
המון
הם גבוהים ממני
גבוהים.
אמא: (1)
לפני כמה דקות
כשבדיוק עזבנו את לופוחובה
הרגשתי שהייתי צריכה
לשמוע אותך
לשמוע שאת אומרת
שני, אני אוהבת אותך ומחכה לך כבר
לשמוע אותך, כשאת אומרת
שני, אני מתגעגעת
לשמוע אותך...
אמא: (2)
אמא, היער הזה
יש בו משהו
לא יודעת
אמא, היער הזה מפחיד אותי
מצד אחד - אין בו כלום
מצד שני - יש בו משהו
שאין לי מילים לתאר
יש יותר אין מאשר יש!
היער הזה,
עוברת בי צמרמורת
כשאני מעלה את הזכרונות
אני חושבת איך הם עמדו שם
עירומים
רועדים מקור
לבד
מולם - הנאצים
גורלם כבר נכתב
הם מנסים להצטופף
כדי שיהיה להם קצת חם
רגע לפני.
אומרים שזוכרים את הדברים הטובים
אז הנה, הם מצטופפים
כדי לזכור שהיה להם חם ונעים
ובירייה אחת זה נגמר
כבר לא היה להם חם ונעים
כבר לא היה להם כלום
הם לא הרגישו עוד דבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.