ברגע של היגיון הוא ברח. לא רצה להיות שם. לקח את הרגליים
והסתלק.
כולם אמרו שהוא טיפוס חלש, הוא עדיין לא יודע מה הוא רצה
מעצמו, צעיר, בוסר. אך כולם טעו. הוא ידע טוב מאוד מה הוא רוצה
מעצמו. הוא רוצה את החיים שלו בחזרה. הוא רוצה לשוט בנתיבי
אמונתו ודרכיו, מאשר בנתיבם של אחרים. אבל הם לא הבינו. לא
הבינו דבר. החלו לזלזל, לקלל.
מה בעצם הם התכוונו לומר לו? לא תשוט בנתיבי האחר - לא תשוט
כלל?
לא נשבע הגיוני, הרי כל דרך מובילה למקום אחר, ומה אמר שבמקום
שאליו הוא חותר הסוף הוא מר? "יהיה טוב" הוא חשב בליבו, והמשיך
הלאה. דבר לא יעצור בעדו.
אדיוס כולם.

17.09.2005