אם השואה הייתה רהיט, היא הייתה הכסא אצל אמא שלי במרפסת.
תמיד כשאני יושב עליו אני מרגיש כאילו לא אכלתי שבועיים. וזה
לא בגלל שלא אכלתי, אלא בגלל שזה מהפעמים היחידות שאני מרגיש
את עמוד השדרה שלי.
הכסא הזה גם תמיד מזכיר לי את אושוויץ. וזה בגלל שתמיד אני
צריך לכוון אותו, לישר אותו ובכלל, הוא דורש המון עבודה.
ואז אני חושב שאולי היה עדיף לי להיות באושוויץ, כי אז לפחות
היה לי בשביל מה לחיות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.