אני חש את ידיך, לוטפות את גופי,
מרפאות כאבי, ולופתות את ליבי.
אני חש את הבל פיך, בי עוברות צמרמורות
נעימות, אמיתיות, אין סופיות.
כל זה יקרה, אולי, יום אחד.
אולי עוד שנתיים, כשאגור לבד.
אז אחוש איך אתה, חודר אל תוכי,
וליבי יתפוצץ מרוב אהבתי,
או אולי אהבתך?
זאת לא אדע.
לא אדע דבר, מלבד אותך,
ובכל העולם לא יהיה בשבילי אחד כמוך.
ואז אגע באושר האמיתי,
ולא תהיה בי חרטה ביום מותי.
יום אחד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.