היום קמתי מוקדם בבוקר בשביל לעזור לאידית וורד בהתארגנות.
קמתי ב-4:00 בבוקר. לא הלכתי לישון מאז, ועכשיו 7:40, ואני
בבית ספר. לפני שירדתי מהאוטובוס של ציון שמעתי את זה ברדיו.
פיגוע. בקו 18 בירושלים. הערכה מוקדמת,15 הרוגים.15
הרוגים. אני יורד מהאוטובוס ועובר את הגשר, מקשיב לנקישות
סולייתי על גשר הבטון הקר. 15 הרוגים. הירדן זורם לאיטו ללא
קול מתחתי. 15 הרוגים. הדשא והפרחים המועטים צומחים
והציפורים מצייצות את שירינן. 15 הרוגים. העננים שטים בשקט
ובבטחה מזה מיליוני שנים, כצופים עלינו. 15 הרוגים. 15
אנשים, כל אחד בעל אישיות שונה וייחודית. 15 נפשות שונות
ויוצאות דופן, אין כמוהן בכל העולם כולו. 15 השקפות עולם
שנעלמו. 15 אנשים שחייהם נלקחו, נקטפו, ללא רשות, כפרח הנלקח
משדה. 15 הרוגים. 15 הרוגים אני שואל. 15 הרוגים העולם
עונה. 15 הרוגים אני שואל. ציפורים מצייצות, ורגליי מוליכות
אותי לכיתתי. רעם מוזר ומהדהד נשמע מאחורי הכל; מאחורי העננים,
מאחורי הבניינים, מאחורי העצים, מאחורי הציפורים.
15 כוכבים, עולמות, שנכבו ונעלמו ממשטח השמיים העצום.