[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מיותר היה לתת לה אוכל כי ידעתי שהיא גם ככה תשלשל הכל כמה
דקות מבליעתו.
מדהים איך אתמול היא נראתה כל כך שונה, מכוסה שלג, מכוסה שלוש
שכבות עבות של בד סמרטוטים והבוקר מאז שרחצתי אותה האכלתי אותה
ונתתי לה מיטה טובה לישון עליה היא נראית כמעט כמו בן אדם שוב.
כמו אישה.
כל הלילה לא עצמתי עין כי שמעתי אותה מתייפחת מכאבים בחדר
הסמוך. בהתחלה כשצעקה נבהלתי ורצתי לחדרה לבדוק מה קרה. מצאתי
אותה מייללת בבכי ומחזיקה חזק את בטנה התחתונה, מתפתלת מכאבים.
לא ידעתי מה לעשות. שאלתי אותה מה יש מה כואב אכלת משהו לא
בסדר מישהו עשה לך משהו? אבל היא לא ענתה והמשיכה לצעוק ולבכות
וכלל לא פקחה את עיניה. בפעם הרביעית שצעקה כבר לא קמתי כי לא
היה טעם.
מה אני אעשה איתה? היום עוד מילא, יום שבת, אני לא הולך
לעבודה. אבל מה יהיה מחר? אני הולך לעבודה וזה לא כאילו מצאתי
גור חתולים ואני יכול להשאיר לה צלחת חלב וללכת. זה בן אדם. זו
נערה. יפנית יפהפיה.
בשעה שלוש צלצלתי לעדן ושכנעתי שהוא חייב לקפוץ אליי ולראות מה
מצאתי. הוא היה בדרך חזרה מבית הוריו לארוחת שבת וממש לא היה
לו ראש לבוא אליי אבל הבטחתי לו שהוא לא יתאכזב. ועדן באמת לא
התאכזב. כשפתחתי לו את דלת הכניסה הוא נכנס כמו סערה אל הסלון
מנסה לזרז עניינים, לראות מה שהוא בא לראות, ולסיים עם זה מהר
ככל האפשר. הוא הלך לסלון ואמר: נו הנה אני פה מה רצית אין לי
כוח לשטויות האלה אתה לא יודע מה היה בארוחה בבית עכשיו. הוא
שתק כשהרים את עיניו וראה את הנערה עומדת בפתח לגינה, מסתכלת
מבעד לכלוב הציפורים.
מה זה ? הוא שאל. זה מה שמצאת?? הוא שאל. צחקתי והכנתי לו כוס
קפה. סיפרתי לו כל מה שקרה אתמול, בעוד היא יושבת בגינה משפילה
מבט לרצפה ועושה כאליו לא מתעניינת במה שאנו אומרים, למרות
שאני בטוח שהיא ידעה שאנחנו מדברים עליה.
לקחנו אותה אני ועדן לרופא. הוא בדק אותה ונתן לה כדורים נגד
קלקול קיבה. נראה שאת הרופא היא חיבבה הרבה יותר מאשר אותי ואת
עדן. היא הסתכה לו בעיניים ונראתה סומכת עליו.
לקחנו אותה חזרה הביתה ובלילה השני היא שוב ישנה אצלי באותו
חדר.
בבוקר יום ראשון הערתי אותה מוקדם, כדי שלא אאחר לעבודה.
נכנסנו לאוטו שלי, חגרתי לה את החגורה, כי נראה שהיא בכלל אף
פעם לא היתה בתוך אוטו, ונסענו ליפו.
ושם מכרתי אותה. לרוכל זקן יפני שאמר שיתנהג בה יפה.
ופה נגמר הסיפור שלי עם הנערה היפנית היפהפיה.
מי יודע אולי היא היתה גיישה פעם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמונה ימים
במחנות השמדה זה
לא אטרקציה.




בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/1/06 11:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דיג אה פוני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה